לפנק-לפנק-לפנק...

בהמשך לפוסט הקודם,
כן, שוב "קפצתי" לביקור בכלוב...

ככל שאני חושב ומעמיק יותר,

המחשבה שביום-יום אני כה אסרטיבי,

דעתן, בעל נוכחות, בעל טון סמכותי,

בעל הילוך בטוח ובוטח בעצמי,

ובתוך תוכי,

כי זקוק לשליטה עלי, על חיי, על מעשיי,

זה כ"כ לא הגיוני...ממש מדע בידיוני...

כן, חוזר (לכאורה) לעיסוקי,

אבל עמוק בתוכי,

אני הכי נמוך,

הכי זקוק,

הכי נרצע לגחמות הגבירה...