לפנק-לפנק-לפנק...

מסיים יום עבודה עמוס,

לאחר שנשאתי הרצאתי.

כן, כהרגלי, ובלי להשתחצן,

גרפתי מחמאות,

כן, להרצות אני יודע...

מודה..המחמאות מחממות ליבי,

למשך זמן ההרצאה אני "משחק" בקהל, "משחק" עם הקהל,

מטבל הרצאותיי עם בדיחות, אנקדוטות מעניינות,

זו תחושה מעצימה מאין כמותה.

ואז לאחר מכן,

הולך לי לרכב,

וחושב...כן, כל הזמן אני חושב,

מי אני ?

איש המקצוע המלומד ?

המרצה האסרטיבי ?

או...הצייתן שרוצה לחוש קטן, ליד גדולתה של הגבירה...

ואולי אני הכל הערבוביה ?!

מה שבטוח...אני כה זקוק לגבירה...