לפנק-לפנק-לפנק...

זה מוזר,

זה אפילו ביזארי,

אבל כאשר הגבירה בוחרת בי,

פורסת עלי חסותה,

לוקחת אותה להיות לה (!) ל- עבדה,

בוחנת אותי, מפקחת עלי,

אבל אני רואה זאת גם כדאגתה כלפיי,

מהמקום הכי נמוך הזה,

אני מתמלא,

זה מעניק לי תחושת שייכות,

זה מעניק לי תחושת שאני רצוי,

זה מעניק לי תחושת מיצוי,

זה מעניק לי תחושה שאני בעל ערך,

כן, זה לכאורה הערך הכי נמוך, הכי שפל, הכי ירוד,

אבל זה ערך כה גבוה עבורי,

אולי יום יבוא ואחוש זאת שוב,

אולי את תביני אותי,

ואם כן, לך אתן נשמתי...