לפנק-לפנק-לפנק...

בשעות אלו אנו נכנסים ל- "יום השואה והגבורה",

כבן לניצולי שואה,

זוועותיה היו נוכחים בצורה כזו או אחרת בביתנו,

אני מניח שזה השפיע רבות על הוריי (איך לא !),

ואין ספק שזה גם השפיע על אורח חיינו בבית,

על חינוכנו, על היחס אלינו.

דברים רבים מעולם לא סופרו לנו,

וכנראה גם לא יסופרו,

יש דברים שלא ניתן לתארם במילים,

בטח לא דברים שהתרחשו ב"פלנטה אחרת".

כמי שחוו את הזוועות,

הם תמיד הנחילו לנו, ילדיהם,

שלא זורקים אוכל,

מישהו יכול להבין שאבא שלי היה אוכל אוכל מקולקל,

ומשכנע עצמו שזה בסדר...העיקר לא לזורקו ?!,

כאחד ששרד וניצל מהתופת,

וחווה טראומה אישית קשה ביותר,

הוא חינך אותנו - לא לסמוך על אף אחד (!),

כן, לחלקכם זה יראה מוזר,

שהרי שירו שלמה ארצי אומר - "בני, לא כל האנשים נולדו רעים",

אך כל אחד ואחת שניצלו מהתופת,

יצא עם תובנות אחרות.

אני בטוח שחלק ממה שספגתי, חונכתי,

קיבלתי  (או לא קיבלתי),

הביאני עד הלום,

הן לגבי מי ומה שאני בעולם "האמיתי",

וכן, לדעתי הוא גם חלק (לא מבוטל) שהביאני לעולם השליטה...

אבל זה כבר נושא לפוסט אחר...