לפנק-לפנק-לפנק...

תמיד יום הזכרון היה קשה עבורי,

עוד בהיותי ילד,

השכול היה כל העת בסביבתי,

וכן, למרות שאין הנחתום מעיד על עיסתו,

אני תמיד הייתי רגיש (מידי),

והיום, אחרי שעברתי דבר או שניים בחיים,

ויש לי ילדים,

מאוד התחברתי לכתבה שצצה היום פתאום,

כנראה בגלל שגם בני חייל קרבי (מאוד),

בן גילו של נשוא הכתבה.

הכתבה עוסקת במכתב שכתב שחר דובר לפני כניסתו לרצועה,

שם קיפח חייו,

והשורה הכי מרגשת (מבחינתי),

היתה השורה האחרונה -

"יש לי רק דבר אחד לבקש, וזה שתזכרו אותי"...

שחר היקר, לא מכיר אותך, עד היום לא ידעתי על קיומך,

אבל מבטיח לך - אני אזכור אותך, תמיד !!!! 

(ואם יהיה לי האומץ והחוזק הנפשי אלך להכיר הורייך שכך חינכו אותך...)

רצ"ב לינק לכתבה - 

http://www.israelhayom.co.il/article/203873