לפנק-לפנק-לפנק...

אני אוהב להיקשר,

אני לא רק אוהב,

אני חש צורך עז להיקשר.

ראשית, קשר נפשי לגבירה שלי,

זה הקשר הכי עמוק,

זה בלי שלשלאות כבדות פיזיות,

אך זה הקשר הכי משמעותי, עבורי,

כאשר מסתובב 24/7 ויודע שהיא גבירתי,

שאני לא לבדי,

שיש מישהי שמפקחת עלי, על חיי...בחיי.

שנית, הקולר שהגבירה סוגרת על צווארי,

זה אקט משמעותי וגם ייחודי.

באותו רגע מתחבר להיותי כלב שלה,

לרבות כל התכונות וההתנהגויות הכלביות:

אני נאמן לה בכל רמח איבריי, בייחוד בראשי,

אני מצפה ומייחל לה כל העת,

אני רץ אליה (זוחל, ליתר דיוק), כאר היא מגיעה,

מלקק כפותיה בשמחה,

אני ניזון מעצם קיומה,

אני מאולף למלא הוראותיה וצרכיה,

ואני יודע שהיא רוצה את טובתי, גם אם מחטיפה לי,

ואני תמיד אודה לה על היותה...גבירתי.

הקשר השלישי,

הוא כאשר הגבירה קושרת מבושיי,

מהדקת השרוך על אשכיי,

כאשר הוא חופנת אותם בידיה,

זה הקשר הגשמי,

כאשר היא אחראית על פליטתי,

היא נוגעת, לא נוגעת, היא מלטפת,

אולי גם מכה,

אבל יודעת גם לסחוט עד העונג הבא...

כן, אני אוהב להיות קשור...אל גבירתי...