לפנק-לפנק-לפנק...

פוסט שני להיום,

כן, יש ימים כאלו שאני מרגיש שחייב לכתוב, להוציא...זה אחד הימים הללו...

יושב, מכין הרצאה,

כמה הייתי רוצה שתראי אותי מרצה,

כמה אני שולט על קהל שומעיי,

כמה מרתק אותם בדבריי,

בטח היית מחייכת וחושבת לעצמך:

"וואא, איזה כלב מרשים, נמצא תחת חסותי",

ואני הייתי מראה לך את הצד האחר שבי,

חושבני שהיית גאה בי.

אח"כ, אחרי ההרצאה, אחרי כל השאלות,

היית מורה לי במבט,

אליך להתלוות.

היית צועדת,

ואני הולך שבי אחרייך,

אל מעונך,

אל מלונתי,

הנמצאת אצלך,

היית מגיעה למפתן ביתך,

הייתי יורד על 4, מנשק כף רגלך,

וכך היינו פוסעים לתוך הדירה,

שם הכל משנה צורה,

את המלכה,

ואני הכלב,

שם אני מעניק לך את כולי...מלכתי...