לפני 8 שנים. 25 ביוני 2016 בשעה 12:18
אני מגיע,
שנינו יודעים מה המטרה לשמה הגעתי,
היא עומדת בעמידת מוצא שאני אוהב,
רגלים קצת מפוסקות,
מבטה ישירות אל עיני,
ידיה מונחות על צידי מותניה,
עמידת מוצא של אישה התופסת טריטוריה,
יודעת כוחה,
ואני, עומד מולה,
מחכה לשמוע קולה,
למלא ציוויה.
היא מורה לי לרדת על 4,
עומדת מעלי,
מתבוננת בעיני, ויורה:
"היום נעביד אותך קשה, ברור ?" ,
אני מהנהן,
ואז היא מתחילה,
"עלה, רד, עלה, רד,
להרים ישבן,
לכווץ ישבן,
יותר חזק,
עוד..עוד...
לא להרפות,
אמרתי...עודדד",
ואני מציית ולא פוצה פה,
בהמשך היא מפנה אלי גבה,
מקרבת ישבנה,
מראה לי התנוחה שהיא אותי בה רוצה,
ואני, מזיע כולי,
לא מהסס,
ממשיך בשיא המרץ,
כה רוצה לרצותה,
לקבל ממנה מילה טובה,
כן, זה עונג עבורי,
להגיע למכון,
אח"כ הדיוטות שואלים ולא מבינים:
"למה (בסגול או בקמץ) אני מכור ?!".
כן, זה הסשן היחידי שעובר,
אבל לפחות זה 6 פעמים בשבוע...