לפנק-לפנק-לפנק...

מאז שעזבת, נותרתי בד,

מאז, אני חש מבודד,

היית יהלום, מבין כל ההמון,

עזבת ולא פירגנת,

כי אהבת,

אהבת אותי באמת,

ולא נתת לעצמך לפרגן לי עם אחרת.

מאז שעזבת, נותרתי לבד,

היית מגדלור בים הסוער של חיי,

ידעת לשלוט עלי,

אך ידעת להובילני,

היית משהו שלעד ילווני.

נראה שכאשר אולצת לעזוב,

למרות שאמרת שאמצא לי בקלות אחרת,

בתוך ליבך קיללת אותי,

וכמכשפה אמיתית,

הקללה הפילה ומפילה אותי,

מאז שהלכת, נותרתי לבד...