"חשבתי שבגלל שיש לך יום הולדת, אולי כדאי שניפגש" אלה היו המילים היחידות שהוא אמר לי בשיחת הטלפון.
התרגשתי, איזו הזדמנות מצויינת!
קבעתי איתו באותו ערב לשעה 22:00
לא יצאתי לעבודה. ידעתי שהוא מתכנן לי דברים טובים וגם ידעתי לצפות למגע שלו.
ידעתי שהמגע שלו תמיד הטריף לי את כל החושים.
וידעתי גם שאני חייבת להשאיר אותו עם הפה פעור או מתדהמה או מאכזבה...העיקר שישאר בפה פעור.
"הייי חמוד" התקשרתי באותו בוקר לחבר טוב "בא לך להיפגש היום?"
"מתי?"
תתארגן ונלך לאכול ארוחת בוקר?"
"סגור"
התארגן, התארגנתי, נפגשנו אכלנו ארוחת בוקר ואז הלכנו אליו לסקס מטורף שהשאיר אותי מיובשת במלוא מובן המילה. היה טוב.
חזרתי הביתה ועדיין היה מוקדם עד לשעת הפגישה איתו.
אחר הצהריים התקשרתי לחבר אחר.
"הייי מתוק, בוא נשתה משהו יחד"
"מתאים אני בא לאסוף אותך"
אסף...שתינו כוסית מוקדמת ומשם הלכנו אליו והזדיינו ללא הכרה.
זהו, כבר לא ישאר מספיק זמן כדי שהחשק שלי שוב יתגבר.
השעה 22:00 הוא בחניה.
אני יורדת והוא נראה מצוין כמו תמיד
אני נכנסת לרכב והוא מסתכל אלי במבט מוזר
"עם כמה?" הוא שואל
"עם כמה מה?"
"עם כמה הזדיינת?"
"הא...אף אחד"
הוא לא קונה, רק מסתכל אלי באופן מוזר.
לא יכול להיות שהוא מרגיש....
הגענו אליו וכמה שחשבתי שלא אוכל להרגיש את המגע שלו - ככה טעיתי. הוא בכלל לא נגע והחשק שלי התגבר והתגבר...
אין רף כזה? שהגוף מפסיק לייצר חרמנות?
ואז, כשהוא נגע בי ממש...שם...הוא הסתכל לי אל תוך העיניים ושאל
"אז עם כמה?"
"שניים"
והמבט שלו, ספק מאוכזב, ספק משועשע....הדהד לי כך, גם כשהתעוררתי מהחלום.....
