בארבע וחצי בבוקר אני מכריזה בפני סלון ריק וחשוך שהיום אני לא אעשן וויד. קפה שחור רותח על השולחן וניחוח הל ממלא את האוויר. אני יודעת שיש לי לפחות 10 דקות עד שיגיע לטמפרטורה נורמלית, ולמרות שזה טקס שנוי-במחלוקת לבצע בבוקר אני מדליקה טלוויזיה. אתם מבינים, בחוץ עדיין חושך, זה לא מרגיש בדיוק כמו בוקר. כמו כן, יש עוד שעתיים וחצי עד שהשעון המעורר שלי יצלצל.
היום אני לא מעשנת וויד, אני מכחכחת בגרוני הצרוד כתזכורת. שבוע חדש, תקופת מבחנים, אני צריכה פוקוס. אני צריכה קצת את הערנות הבעייתית שמגיעה עם הפוסט-טראומה, את העירור המוחי שעושה אותי כזאת, חכמה, משוגעת, אני. בתקופה של למידה אינטנסיבית יש יתרונות ללפעול מהאמיגדלה, זה פי שבע יותר מהיר.
נטפליקס הציעה לי איזו סדרה על סופרת עם מחסום כתיבה, כאילו אפילו החיים מאסו בלזרוק לי רמיזות, צריך לומר הכל ישיר. זה דווקא מעניין, והיא גם לסבה וממורמרת כמוני אז זה בכלל מתאים. אני שוקעת בספה, מסובבת את פרק כף יד ימין. ברך שמאל נעה שמאלה וימינה, מחפשת נקודת אחיזה נוחה מעל איזו כרית. באחוריי אני מרגישה שאריות מהחגורה של אשתי. זה מדהים, כמה תחושות פיזיולוגיות לא נעימות זו תופעה רווחת בהיעדר סמים.
אני חשה את כל השרירים, נמתחים בין כל המפרקים, נעים לכל הכיוונים. מרגיש לי שלכוח הכבידה צריך להיות יותר סיי בעניין, אבל הוא לא בקטע, ואולי בגלל זה אני חשה כאילו כל האיברים שלי מרחפים. הם מחוברים, כמובן, ולכן אני לא מתעופפת, אבל אם יכלו - היו מתרחבים ומתרחבים עד שהיו קורעים אותי לחלקים. מתפזרים במרחב, מסרבים להישאר קרובים.
מי ידע שככה אמורים להרגיש איברים.
-
אני מכחכחת בגרון, אני באמת צרודה, חייבת הפסקה מהעישון. זה טקס קבוע, כל כמה חודשים, כל תקופת מבחנים. פעם הייתי מחזיקה בלי כמה ימים. היום, אחרי שלוש לגימות מהקפה, אני כבר יודעת שזה לא יחזיק. אני נותנת לעצמי עוד קצת זמן, אומרת לעצמי שזה לא הקפה שמחייב את העישון. אומרת לעצמי לאלף הרגלים, כמו שרונה קינן מטיפה באלבומה הראשון, כי כל להט״בית צריכה גיבורה לסבית להקשיב לה בחיים.
אחרי שאני נשברת ולוקחת שאכטה, אני מרגישה את אפקט נוגד-הדיכאון מתפשט לי בורידים. האוויר יותר נעים, הצבעים יותר עזים, כאילו הסירו מטפחת אפורה-שקופה מעל החיים. אבל האם המטפחת הזו באמת שם, או שאלו רק תעתועים? השאלות הטורדניות האלה כבר לא רלוונטיות בנקודה זו. גם השרירים התרככו, הכאבים שככו. השמש מתחילה לצאת ובקרוב יצלצל השעון המעורר.
יום חדש מפציע, הרבה התמכרויות לבצע.