דפי בוקר

״שלא יזיין אותך באיזה שירותים של מסעדה!״, אנחנו מנהלות שיחה על גבולות והיא מתחילה רשימה.

״איכס בייבי למה שיזיין אותי בשירותים? לא חושבת שעשינו משהו כזה אף פעם, את יודעת שאני וחרדת הניקיון שלי לא יסכימו לעולם, ולא נראה לי שזה גם הקטע שלו.״

״זה כן הקטע שלו, ראיתי איזה משהו כזה כששלחת לי פעם את הבלוג שלו.״

אה כן את צודקת, זה באמת היה די nasty, אבל את יודעת שאני לא הטיפוס. אותי לוקחים לקפה איטליה ומטביעים אותי בקרבונרה ויין, you know I’m not that kind of girl.״

״בדיוק, you are not that kind of girl, את מלכה ויתייחסו אלייך כמו מלכה.״

אני לא חושבת שיש משהו אקסטרה-משפיל בלזיין מישהי בתא שירותים, לא אם כל הצדדים מסכימים ונהנים. אני פשוט בחיים לא אעשה את זה כי אני סטרילית as fuck, הבחור היה הולך לשטוף את הזין שלו אחרי שהיה יוצא לי מהתחת רק כדי להתקרב אליי בחזרה. מה שכן, כמו כל השרמוטות המוצלחות של דור ה-y, הזכרתי לה ש״בייבי את זוכרת כמה בחורות אני זיינתי בתאי שירותים, כן? את אחת מהן…״

פעם, בסיבוב הראשון או השני שלנו, כשמועדון התיאטרון עוד היה קיים ואף אחת מאיתנו לא הייתה במצב להביא את השנייה הביתה, יצא לי לדחוף אותה לתוך תא בשירותי הנשים בהזדמנות הראשונה שיכולתי. הייתי רעבה לה כ״כ, ושתינו חיינו בתוך איזה סרט לסבי עמוס אגו, משחקים ונשים אחרות, שאף אחת לא ידעה בדיוק מה השנייה רוצה. באותם ימים הייתי כנראה רהוטה-מילולית בערך כמו היום, אבל היכולת שלי להבין את עצמי לקתה בחסר, ככה שלא הצלחתי להסביר לה במילים מה בדיוק אני רוצה ממנה, ובמעשים היה קשה לבטא את עצמי מסיבות פוסט-טראומתיות אחרות. כנראה ששתיתי קצת יותר מידי או בעצם בדיוק מספיק באותו הלילה, כי לא הצלחתי להוריד ממנה את הידיים-הרגליים-הלשון-והירכיים שלי לאורך כל הערב, עד שכששתינו עשינו הפסקת פיפי קצרה בשירותים פשוט התנפלתי.

חצי דרך פנימה אל בין הרגליים שלה אנחנו שומעות דפיקות עזות על הדלת - המאבטחים הגיעו, שיט. במועדון התיאטרון היה אסור בזמנו להזדיין בתאי שירותים, ומכיוון שאף אחד לא יכל בדיוק לאכוף מה קורה בפנים ברגע שכבר נכנסו לשם יותר מאדם אחד - הם פשוט אכפו את הכלל הפשוט של לא לאפשר ליותר מאדם אחד להיכנס לתא שירותים ביחד. בד״כ הבעיות שלהם נסבו יותר סביב הומואים חרמנים שלא מסוגלים לעצור את עצמם, כי מה לעשות חרמנות חסרת מעצורים מעולם לא הייתה קרובה לסטריאוטיפ הלסבי, אז אף אחד לא שם עלינו עין ופשוט נכנסנו לנו ככה בקלילות, למרות שבכניסה לכל חדר שירותים ניצב שומר גדול ומלחיץ במיוחד.

הדפיקות התגברו ואני, בהיותי ילדה בת 20 חסרת כל עכבות רק צחקקתי בשובבות ועניתי להם ״נו, תנו לבחורה להשתין בשקט!״. לא צחקו. למען האמת, בנקודה מסוימת כבר הבנו שכמות המאבטחים הולכת ועולה, וכמות הבגדים שהשלכנו על הרצפה הולכת ויורדת - ולא בגלל שהתלבשנו חזרה. בסופו של דבר נאלצתי לצאת אני בחזייה וחצאית מיני, יחפה וללא תחתונים לתוך חלל השירותים הציבוריים כדי לבצע חילופי שבויים - הם ייתנו לנו את הבגדים שלנו בחזרה, ואנחנו ניתן להם את תא השירותים. הם ליוו אותנו ליציאה וניסיתי לעשות פרצוף רציני תוך כדי שהם מאיימים שאם נתפס שוב לא יכניסו אותנו יותר לעולם, אבל שרון ואני החנקנו צחקוקים כל הדרך החוצה אל רחובות יפו, שם היא תפסה אותי ודחפה לי את הלשון שלה לפה לעוד כמה דקות לוהטות, עד שהתיישבנו שוב על האבנים בשדרות ירושלים וצחקנו ועישנו ונרגענו.

״בסדר בייבי, אין בעיה. בלי שירותים ציבוריים.״

שתינו מרוחות על הספה, אני כהרגלי בשמלה בלי תחתונים (בהוראת רופא הנשים, נשבעת!) והכוס שלי קצת מציץ החוצה. אנחנו לא כ״כ רגועות למרות שבדיוק אכלנו בראנץ׳ מהחלומות, ובמקום לבהות בטלויזיה המבטים שלנו נמשכים אחת לשנייה. היא בוהה באיפה שהשמלה נגמרת והכוס שלי מתחיל, ואני בוהה במבט הרעב שלה. הטלוויזיה מקשקשת מסביב והיא אומרת לי להתרומם, מכוונת אליי מצלמה ואז מתחילה לנהל את הסיטואציה. אחרי כמה תמונות בכמה תנוחות אני כבר רטובה רק מהמצלמה שלה שחוקרת אותי מכל הכיוונים, והיא פוקדת ״לא לזוז״ קצר ומהיר והולכת להביא מהחדר משהו שיטפל בזה ומשהו שיחמיר את זה.

באמצע, כשהיא כבר בתוך כל החורים שלי במקביל (סטרפ און בכוס, אצבע בתחת, רגל בפה), היא לוקחת את האייפון שלי ומצלמת סרטון קצר של נקודת המבט שלה על הסיטואציה, ואז היא שמה מולי את הסרטון וזה כמו לראות פורנו של עצמי ואני מתחרמנת מזה עוד יותר. היא מעליי  בדוגי, מזיינת לי בכוח את כל האיברים הפנימיים, כואב לי ונעים לי ואני שוקעת מתחתיה בזמן שהיא שוקעת בתוכי עד שאני מסיימת לצרוח ושתינו רגועות שוב.

איזה מזל שהלכנו מוקדם אתמול.

קרדיט לצילום: אשתי המושלמת. 💜