את יואב הכרתי באתר ״אטרף״, לפני שאבטחת מידע הייתה דבר הכרחי לצורך התכתבות באינטרנט. הגעתי לשם במקור כי זה היה האתר היחיד להכיר בו לסביות, אבל התגיות של הבדסמ סקרנו אותי, אז פתחתי לעצמי כינוי נוסף, פחות ידוע-ברחבי-הקהילה-הלהט״בית, ונתתי לבחור הראשון שידע להשתמש בסימני פיסוק לאסוף אותי מתחנת הרכבת בכפר-סבא.
זו הייתה החוויה הבדסמית הראשונה שלי, וכנראה שהייתי קצת בהלם בזמנו, אבל מה לעשות שעברו הרבה נוזלי גוף בנהר מאז ונכון להיום היא נראית לי כמו טיול בפארק. נכנסתי לרכב בלי היסוס ונסענו לאיזו חורשה, שם הוא אמר לי לרדת לברכיים ובגלל שעדיין הייתי בגיל של ללבוש ג׳ינס ארוך ולשבת בחורשות על האדמה זה באמת לא היה כזה סיפור. הסטירה המצלצלת שהגיעה אח״כ היא מה שבאמת הפתיע אותי. הבטתי אליו למעלה בהפתעה, אבל עוד לא הספקתי לסדר את ההבעה לגמרי עד הסוף לפני שנחתה עליי עוד אחת, באותו הצד. המבט שלי כנראה הראה עלבון, כי שלו הראה סיפוק והוא שאל אותי אם אני רוצה להפסיק. אמרתי ״לא״ וחטפתי מיד סטירה שלישית באותו הצד. האוזן שלי צלצלה. הכוס שלי התעורר. יואב סטר לי ברביעית, ואז יישר לי את הפנים חזרה אליו.
אני לא זוכרת כמה סטירות או כמה זמן ספגתי שם, זה כנראה היה הסאב-ספייס החמקמק הזה שכולם מדברים עליו, בזמנו פשוט היה נראה שאני מביטה על עצמי מבחוץ ומתחרמנת בזמן שזו שבפנים רוצה לבכות מכאב והשפלה. לבסוף הוא הפסיק, פתח את מכנסיו ואמר לי לפתוח את הפה. הוא הביט בו ובדק אותו כאילו אני איזה סוסה שקונים, ואז דחף את איבר מינו עמוק בפנים וזיין לי את הגרון בקצב שלא ידעתי שאפשרי וגמר בתוכו כך שלא בדיוק בלעתי זה פשוט נכנס לי לקיבה ישירות.
למרות הניתוק והדיסטנס, הטסטוסטרון שלו היה בשמיים והאוקסיטוצין אצלי הרקיע שחקים, אז המשכנו בעניינים. אבל יואב גר רחוק מידי והוא גם היה יותר מידי בקטע של שליטה מנטלית, שזה היה להגיד לי לעשות כל מיני דברים, שבאותו שלב אמרתי לו אהא כן עשיתי ואז יצאתי לדאנג׳ן וחגגתי עם חברים. מה לעשות, יואב היה נשוי וגר בצפון ולא הייתה לו באמת שום דרך לאכוף את עניין השליטה המנטלית האידיוטית הזאת, ואני רק באתי ליהנות, לא חיפשתי לי חוקים מגבילים.
לכן כמובן שחיפשתי במקביל עוד דברים, וכשמצאתי מישהו שנהניתי להזדיין איתו בקבוע סיימתי את ענייני עם יואב. זה כמובן לא מנע ממנו להמשיך ולנסות את מזלו - תחילה כל כמה ימים, כל כמה שבועות, כל כמה חודשים. עד שזה הפך לטקס שנתי.
לאחרונה יואב עובר בראש שלי די הרבה. הסתכלתי בהודעות, וראיתי שלא שלח הודעה מאז 2023, אז החלטתי, לשם שינוי, לקחת יוזמה בעצמי. שלחתי לו קישור לבלוג ובישרתי לו שאני בנישואים פתוחים. מסתבר שהוא כבר גרוש, כמו כל השולטים הנשואים שהיו לי בעברי, וגם מתגורר קרוב יותר מסוף העולם (באופן יחסי).
אז נפגשנו לבירה, והוא התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות על אשתי ועל הריבים ועל תינוקות ועוברים. ״אני לא פה לדבר על הדברים האלה.״ אמרתי.
״אז למה את פה?״
״אני פה שתסיח את דעתי מהדברים האלה.״
הפה של יואב התעקם הצידה בחצי חיוך ״משהו ספציפי שאת רוצה שאעשה, גברתי?״
הוא לא רגיל לראות אותי ככה, כבר all grown up, בטוחה בעצמי, יודעת מה אני רוצה, יודעת גם את מי. הוא היה הראשון שלי, ומבחינתו אני הייתי שלו כל השנים.
״כמדומני,״ אני לא נותנת לסרקזם שלו להפריע לי, ״בפעם הקודמת שדיברנו אמרת שיש עוד כמה דברים שלא הספקת לעשות לי״.
״כמדומני, לא הסכמת לאותם הדברים.״
״אני מתבגרת עם השנים.״
״כן, קראתי.״
הוא קם, לוקח איתו את הבירה שלו (מהמקומות האלה שמגישים בהם בחד פעמי, טראגי), ומכריז שהוא הולך לשירותים. אני נשארת מאחור לשמור על המקום, כהרגלם של טובי התל אביבים. הוא מסתובב אליי ואומר לי ״בואי.״
בדרך לשירותים הוא מסיים את הבירה ואנחנו נכנסים ביחד לתא. הוא מורה עם ראשו כלפי מטה, ואני, כמו הילדה בת 20 שהייתי אז בחורשה, מצייתת בשנייה. הוא פותח את המכנס ושולף משם את הזין ישר לגרון שלי.
״התגעגעת אליו?״
אני מהנהנת מלמטה. תמיד היה לו זין מוצלח, נו. זה לא משהו ששוכחים.
הוא מזיין לי את הגרון וגומר עמוק בתוכו בדיוק כמו לפני 20 שנה. ביני לביני אני תוהה אם יש כדורים כחולים מעורבים בעניין כי בחיי שחשבתי שעם הגיל ילך הכישרון, אבל הוא לא משאיר לי הרבה זמן לתהות כי הראש שלי עף הצידה מסטירה שלא צפיתי.
״לא מתאים לך לא לראות את זה בא,״ הוא אומר ומניח את הכוס על הרצפה מולי. ״בד״כ את יותר ערנית״.
אני מסתכלת עליו ומסתכלת על הכוס ונזכרת בדברים שהוא קרא בבלוג ובדברים שהוא אמר שהוא רוצה לעשות ופעם לא הסכמתי. הטעם שלו היה לי טעים ואני יודעת שאם השפיך בסדר בד״כ גם השתן אבל ברגע האמת אני תמיד נורא נלחצת מהסיטואציה ומההשפלה וגם מתחרמנת מזה במקביל, כמובן, כי מאוד מבלבל להיות אני.
״יש לך שתי אפשרויות,״ הוא אוחז בזין שלו שכבר לא עומד אבל קלירלי מתכונן לפלוט נוזלים אחרים. ״לפתוח עכשיו את הפה, ולבלוע כל טיפה,״ הוא מחדד אליי את המבט וחוזר ״אבל כל טיפה״, מה שאומר שיהיה לזה עונש שלא אוהב אם לא אבלע. ״או,״ ובנקודה זו הוא מתחיל להטיל את מימיו לתוך כוס הפלסטיק שמולו, ״שאת יכולה לשתות את הדרינק שלך בכוס, כמו הליידי שאת.״ הוא מפסיק באמצע. יש אולי שני סנטימטר של שתן בתחתית, והוא מרים את הכוס ומגיש אותה לפי.
אני שותקת. הוא לא מחכה לתשובה. זה אחד הדברים שזכרתי בו לטובה. ״תפתחי את הפה,״ הוא אומר, ואני יודעת שהפעם אין צורך להוציא לשון. ברגע אחד מהיר הוא מוזג את כל תוכן הכוס לפי, וכל הרקמות שלי נספגות בטעם שלו. הוא מסתכל עליי ככה, מכניס את האצבעות, משחק עם הנוזל. קשה לי לנשום והוא יודע. ״אם את רוצה לנשום, פשוט תבלעי.״
כדי לבלוע צריך לסגור את הפה, מה שמפזר את הטעם והריח באופן הרבה יותר מובחן בתוכי, כשאני מסיימת הוא פותח לי אותו מחדש עם האצבעות ושואל במה בחרתי. אני משאירה את הפה פתוח ומקרבת לזין שלו, שיבין, והוא מתחיל. מכיוון שאני לא צמודה לכוס של אשתי כמו בפעמים הקודמות, אני מגלה שקשה לתפוס שתן במדויק עם הפה, או שאולי קשה להשתין במדויק לתוך פה, באמת שאלו הפעמים הראשונות מכל הבחינות. אני מרוכזת נורא בלהצליח לשבת ישר ולא להחנק ולבלוע בזמן. מידי פעם הוא עושה הפסקה ונותן לי לסיים, וככל שאני שותה יותר הטעם חזק יותר ואני רוצה שזה ייגמר אבל אני גם רוצה לעשות את זה עוד ועוד וגם להקיא וגם ולבכות.
לבסוף הוא מסיים ואני רצה לכיור ושוטפת את הפה.
הוא מחייך ומחבק אותי, ואז מרים לי את החצאית ודוחף יד לתחתון בלי שאספיק בכלל להבחיו. למרות שאני מרגישה דוחה אני רטובה נורא וזה בדיוק סוג הדברים שהוא אוהב, אז הוא אומר לי להוריד את התחתונים ואני חושבת שסופסוף אנחנו מזדיינים, אבל אני טועה. הוא לוקח את הכוס הריקה ומניח אותה תחתיי.
״נראה לי שאת צריכה עוד דרינק.״