שלום לזמן, לכלוב ולזבל האנושי שהכחשתי כל חיי.
מערכת יחסים של שינאה ואהבה עצמית מראשית חיי שגרמה לי להשלים עם עצמי עד תום.
הכרנו בסוף שבוע, בחדר עם דלת שהשארתי פתוחה במשך 3 חודשים, פחדת, אבל גם פחדת לסגור, הזמן שלנו ביחד נתן לי לתת לך אהבה מוזרה ואת לקחת אותה, לקחת את כולה.
במקום לתת לך כאב לתשוקה, אני הזהרתי אותך שאת תתאהבי במקום לרצות לברוח, שאני לא מתיימר להיות, נולדתי כזה.
נבהלת, אמרת שאת לא טיפשה.
בסוף נשארת, התאהבת והתמכרת לסדיסט ואני התמכרתי למזוכיסטית שפגשה אותי, השתקמנו.
3 שנים של אהבה ונילית ובית שהפך במהרה למקלט שלנו יחד, שם יש חיים רגילים לצד בית שהופך בין רגע לצינוק. דרך חיים שונילים לעולם לא יבינו, עם רעשים של שואב אבק שהופכים לרעשים של מתיחת שלשלאות.
שיח שוויוני ונילי שברגע הופך לפקודה וציות מתוך הגדרה.
בארון יש בגדים כמו לכולם, אבל לא לכולם יש שוטים ואת כל סוגי כלי ההקשה.
כולן חטפות סימנים כחולים מהפינה של השולחן, אצלך כשהם קיימים, הם קישוט מזמן עשיית אהבה מוזרה.
אלימות לאחרים היא בגדר תקיפה, אצלנו היא קוד למילה בטוחה. בשביל מין צריך פור-פליי ופלירטוט, בשבילנו זאת הזריחה והשקיעה.
נעים מאוד אני סדיסט, אלה הם חיי וזאת אהבה בשבילי.
