החצי השני הראשון שלי.

סליחה.

סליחה מהוריי שלא גדלתי כפי שהם רצו
סליחה מחבריי שציפו כבר לרקוד בחתונה שלי
סליחה מסבי שאני מעדיף ללכת בלי כובע וחליפה
סליחה מאחותי שאני מחזיק סמראטפון ואני לא יכול להגיע אליך הבייתה
סליחה מהבוס שלי שאני יוצא מידיי פעם להפסקת עישון
סליחה שאני אומר את דעותיי גם שהם לא ממש פופולריות
סליחה שאני לא מבקש מאף אחד סליחה
סליחה מעצמי שאני שאני לא סולח לעצמי

הנפש מיוסרת  

ואין לי מנחם.

שבוע טוב 

שבוע שאולי משהו טוב יקרה.

שבוע שאגלה משהו 

ואולי אחוש אהבה אפילו לילה אחד.

שהלילה כאור יאיר. מספיק גם פנס קטן. 

שבוע טוב ❤

לא מאמין באהבה. תקראו לזה יצרים. תקראו לזה תאווה. אולי ריגוש אולי התנסות חדשה. רק אל תקראו לזה אהבה. כי האהבה הזו מתה ממזמן. 

ובלילה. לילה כמו כל לילה. מתהפך על יצועי.
והמחשבות הם כמו יתוש שמכרסם את חדרי המוח והלב. מה יהיה? לאן אלך? והאם אסוג?
אני מעלה את המחשבות שלי על הכתב. כי זה הדרך היחידה שלי להשתחרר, להתפרק
טעטע, הלפ מי. אני לא יודע מה תכליתי בעולם הזה. ועוד רגע. כמעט שעוד רגע אני נופל ולא רואה את התחתית. כי אין תחתית.
מסתובב בין אנשים. כולם חושבים שאני נורמלי. הרי אני נראה ככה. אבל אני לא!
מחר יום חדש. מקווה שאצליח להירדם וכמה שיותר מהר.

אין בי כוחות. ואין לי מושג לאהבה. ויש בי ריקנות שלא מתמלאת. וחיי הם כמו בור ללא תחתית. כעומק הבור כך עוצמת הפחד והחושך. ואני? אני עם נר קטן, מחפש את הגפרור להצית את הנר. את נר החיים. 

אם אין אני לי אני אחגוג לי.

הדלקתי נר.

ביקשתי משאלה.

לילה טוב.

ויום הולדת שמח שיהיה לי.

עוד מעט אבוא אליך בראש מורכן, אתן לך את כולי. אין לי הרבה. מה שיש לי אתן לך. את ליבי על מגש אגיש לך. את גופי הקשור אעניק לך. וזה יקרה שעוד מעט אני אבוא. רק תגידי לי שאת מוכנה. 

הלב נשרף מגעגועים לרך ומוכר. נשרף מאהבה למה שהיה ונעלם. נשרף מתשוקה שאין היכן לפרוק. במקום זה אני שורף סיגריות. סתם. פשוט סתם. מחכה להודעה. סתם. פשוט סתם. אולי מישהו יחוש את האור שבי. אולי סתם מישהו יבין שאני לא סתם.

וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחֲשִׁין.
בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָא... כל כך מתגעגע לשירים של שבת. ועכשיו אני עם הפיסת ירוק וחתיכת עוגה. נכסף לאלוהים. זה רק אני והוא בלי מחיצות. הכי רחוק וכל כך קרוב.