החצי השני הראשון שלי.

לאן הנשמה שלנו הלכה לאיבוד?

שאתה מבין שאתה לא יכול להיות עם המשפחה שלך בפסח. כבר אין לי כוחות. אלוהים תן לי טיפת שלווה 

היום כבר לא מתים מאהבה היום האהבה מתה מאיתנו.

בעולם אומרים שאני מבוגר יש לי פרצוף של אחד שעבר בחיים. אולם בשבילך אני ילדון. אחד שלא יודע מהחיים שלו. אולי זה נכון אולי אני לא הכי חכם ביקום אבל יש לי לב, יש לי כל. כל מה שצריך בשביל לאהוב אותך. 

מצונן משתעל, שוב במיטה שבוע

וחולה מאי אהבה 

רק חיבוק, מה כבר ביקשתי?

שתאהב אותי בשעות הקטנות של הלילה, שתכיל ותחבק כשאני רועד מבדידות. רק שתאהב.

דווקא אז אני רוצה להוריד את המסיכה. להיות חופשי - להיות עבד. לשרוף הכל מאחוריי. לצאת לדרך שונה. להראות לעולם מה אני שווה וכמה. להסתובב בבני ברק ובירושלים בלי כיפה וציצית. להתחיל עם בחורות ולהרגיש טוב עם עצמי. אבל זה רק פורים. אחרי שהיין יפוג ואיתו צללי האנגובר אני אשאר אני לבדי אני.

חולה מת. 

מה יהיה איתי? 

פרשת השבוע הייתה פרשת משפטים שעוסקת בעניין עבד עברי. 
תכלס עבדות זה לכאורה משהו שאדם לא רוצה בו, הוא נתון לרצונותיו של משהו אחר והוא מושפל. 
ולכן תמוה שהתורה בהמשך הפסוקים אומרת "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי" 

האם בני אדם שנמכרו לעבדים ירצו להמשיך את עבדותם? 
יש לי רעיון בכדי להבין את זה:
אנחנו לא באמת נולדנו עם בחירה חופשית, כוונתי שהתכונות שנולדנו עימם הם אלה שמכוונות את מעשינו בפועל. ובעיקר את המחשבות שלנו. 
ולפני זה אנחנו פועלים.
ולפחות לחלקינו יש תכונה שיכוונו את חיינו שיגידו לנו מה לעשות. כיון שזה קל. 
 ולכן כתוב, אם יאמר העבד 'אהבתי' אני אוהב את המצב שלי. אז לא אצא לחופשי. נוח לי במצב ההוא.

מבאס לחזור בשאלה ולא להיוולד כחילוני. 
אתה לא יודע כלום. ולא מבין כלום.
אין לך אבא ואמא שיתמכו בך, כי בתכלס מי ידאג לך חוץ מהם?
אתה בודד.
אתה לא יודע כלום. 
אתה לא יכול נפשית להתחיל עם בנות. 
אתה לא מבין שום דבר בעולם הזה. 
אתה חושב שאתה תמיד תהיה שונה.