החצי השני הראשון שלי.

אני שונה מרוב בני אדם. מרוב הגברים.

אני רגיש ופגיע כאחד. 

אני חכם ורואה את המציאות שונה. 

אני דתי וחילוני.

אני צעיר ומבוגר. 

רוצה להיות רגיל כזה.

אני שונה. 

שלג מעורב עם ברד נתפס בירושלים לכמה דקות ארוכות. אפשר לומר שזה סוג של סטוץ. 

קר לי בגוף וקר לי בלב.

ימים שאתה קם. רואה שהשמש דולקת. אז אתה חוזר לישון. 

מחכה לחושך שאליו אתה מחובר בפנימיות שלך.

שאתה מבין שאין לך אף אחד בחיים. 

ושאתה לא מסוגל לעזור לעצמך. 

כי אתה מיואש. 

מת לצאת עם מישהו/י

הכי בבית בארץ

מבדידות לבדידות. 

החושך נוצץ נר קטן שמאיר את האפילה. ואני מת להדליק חנוכיה. 

דווקא במקום שאין יהודים, הרגש היהודי מתעורר לחיים. 

ודווקא פה אני מתגעגע לאבא שבשמיים. 

לעומת זאת הלב קפוא

בעתיד תכף אשוב

וזה עצוב שלהחזיר ציוד אפשר. לא געגוע.