החצי השני הראשון שלי.

אז קמתי לבוקר של יום הולדת.

הלכתי לעבודה.

רציתי להגיד לבוס. "היי אתה יודע שיש לי יום הולדת היום??"

אבל שתקתי. עבדתי כמו בכל יום.

חייכתי לכולם, אולם בלב בכיתי. 

עזבו מתנות.

עזבו הפתעה.

רק רציתי שמישהו/י ירים לי טלפון ויגיד לי מזל טוב. 

שיגיד לי שהוא חושב עלי.

אבל הפער בין הרצוי למצוי. הוא גדול. 

שבת שלום.