בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החצי השני הראשון שלי.

לפני 6 שנים. 17 באפריל 2018 בשעה 18:55

הצפירה שהדהדה באוזניי הייתה שקטה בלב. כמו ה23,000 חללים שטמונים באדמה.
היא זועקת ללא מילים, צווחת בלי קול.
מהדהדת בין חדרי הלב ומשאירה אותו יתום. כמו אלפי ילדים שנותרו ללא הורה.
חודרת לנשמה בקול דממה דקה, כמו כדור שפילח את ליבות החללים. כך שלפעמים נדמה שזו הדקה הכי ארוכה.
הצפירה היא הרעש הכי שקט


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י