הוא תיכף יגיע , ואני כבר מזמן לא מרגיש אליו דבר, הוא כמו אדם רחוק שפעם היווה בשבילך משמעות גדולה וטהורה ועם השנים לא כל כך הבנת מה מצאת בו, אז המשכת קדימה.
לא חשבתי עליו יותר מדיי, וכשהוא עלה לנושא השיחה, ישר התגלגלתי מצחוק ולאחר מכן הייתי עונה שהוא כבר אינו בחיים שלי יותר, אין לי צורך בו.
פעם בשנה הוא מגיע לאיזור שלי, וכבר שנתיים שאיני נרגש יותר מדיי וסוגר את דלת חדרי כדי שלא אתקל בו בטעות והוא ייכנס לי עמוק ללב שוב.
הוא אמור להגיע לקראת הערב, ובאופן קצת מפחיד אני חושב עליו יותר מדי, לא כמו פעם, אך יותר משנה שעברה, זה בטוח.
לחשוב על מישהו שפעם היה בחיים שלך והוא אינו, זה מעלה רעד, הרי אתה בטוח שהתגברת עליו לחלוטין, ונסיבות החיים מביאות אותך להתגעגע אליו שוב.
אני נבהל וסוגר את דלת חדרי כדי לשקוע במחשבות, וכבר המנגינות ששייכות לו עולות לי בראש ואני מסתחרר מנוסטלגיה.
לא אלך להגיד לו שלום, וכנראה שאפילו ארד לאכול כמה פעמים, אך אולי רק השנה אשאיר את דלת חדרי מעט פתוחה כדי לשמוע את מנגינות חברי הישן,
יום כיפור .
