לפני 5 שנים. 20 באוקטובר 2018 בשעה 22:09
לפעמים אני פותח את הלב בעולם הוירטואלי, מספר להם על חיי האישים, על הקשיים שבדרך. על השריטות בלהיות רגל פה רגל שם. על הנישלטות שבתוכי. ואני שואל את עצמי האם דיברתי יותר מדיי. אבל אני כנה עם עצמי. ובטח הצד השני יעריך את זה. ואז הם נעלמים. ולי נשאר בור קטן בלב. ואני מתכנס בעצמי. אין לי פואנטה במה שאני כותב כעת. רק לפרוק. כי בבלוג אין אף אחד שיעלם. לילה טוב