החצי השני הראשון שלי.

אני נכנס לאירוע משפחתי, 

הם מביטים בי. נו בקרוב אצלך 

ואני עונה, תודה.  

מה תודה? תגיד אמן. 

וסבא מביט עלי, אתה לא לבוש כמו כולם.

אני לא רוצה לצער אותו ולהגיד לו שאני לא חרדי יותר 

אחרי האירוע אני קופץ להורים. מחליט לישון פה במיטת הנוער שישנתי בה כל ימי ילדותי. אולי מחר סוף סוף אקפוץ לתל אביב.  אסתובב מעט. אריח את ריח החופשיות. 

והנה כבר ארבע לפנות בוקר ואני מתהפך מצד לצד. 

מחכה להירדם כבר. 

מחכה למישהו משהו שיכנס לחיים שלי.