החצי השני הראשון שלי.

עמדת בפתח לבי, לא דפקת בדלת.
היית מסמסת "אני למטה, אפשר לעלות?"
הייתי מתכונן לבואך.
חמקת והצצת לרגע פנימה.
הלב שלי היה מבולגן ומבולבל.
לכלוך בכל פינה והיה די קריר.
כבר חודשיים שהחימום לא דולק.
חשבתי שהנה הגיע הזמן ששווה לחמם את הלב. לכבודך. ואולי גם לנקות את הכאב.
כשהגעתי לפתח, את כבר נעלמת.
ואני נשארתי שוב בתוך לכלוך הנפש מחכה שתבואי. שתהיה לי סיבה לנקות.