שאני אוהב, שאני מעריץ.
בדרך כלל זה המבט בעיניים
התנועות גוף שמדברות.
אני חסום רגשית מלהגיד למלכה את אשר על ליבי.
היו לי בעבר מלכות שרצו שכל פעם אכתוב להן כמה אני מת עליהם, פשוט משהו בי נעצר, האם זה בגלל שגדלתי במשפחה חרדית אשכנזית שלהפגין רגשות זה יהרג ובל יעבור?
אני זוכר שהייתי נער צעיר, כעסתי על אבא שלי שלא אומר לי שהוא אוהב אותי.
הוא קצת חיבק אותי ואמר: אתה לא רואה שאני אוהב אותך? בשביל מי אני ואמא עובדים?
וזה חלחל לנפשי הפצועה.
אני שכל כך רגיש, כל כך ביישן. כל כך רואה את העולם מזווית אחרת. כשזה מגיע למערכת כל שהיא עם בחורה אני פאקניג נכה רגשית. לא מסוגל לכתוב ולדבר במילים.
מצד שני אעשה הכל שיהיה לה טוב ואשקיע את מה שאני יכול בכדי שיהיה לה נעים וכיף.
האם אני מחקה את הורי?
ואולי זה קשור לזה שאני מבית חרדי. ואנטרקציה שלי עם בנות אינה נכונה.
וזה כואב לי כי קשרים חברתיים נופלים על פארש בגלל כאלה שטויות.
אם יש לכם/ן תובנה בעניין אשמח מאד לתגובתכם/ן
