לפני 10 שנים. 27 באוקטובר 2014 בשעה 23:24
דמדומים. אני מברישה גרגירים עלומים של חול מעל חצאית לבנה מתנפנפת. מותחת זרועות ארוכות כלפי מעלה. ואז לצדדים. אני חגה במעגלים. איטיים. נותנת לרוח לפזר שערות זהובות באוויר המלוח. אצבעות הרגליים שלי מתחפרות בחול יבש. גאות. עכשיו החול רטוב. טיפות מלוחות של ים רגוע נוגעות לי בלשון. אני מחכה לשניונת המזוקקת שתגיע כבר. זאת שתצריח מתוכי את חופשתו של האושר. זאת שתגיע בלי פערים שכבר נספרו מראש. זאת שחיכתה קצת פחות מ500 מחזורים של שמש וירח. ועכשיו הגיע זמנה. זאת שתעלה לאיטה במעלה הבטן, לגרון. למיתרי הקול. לחלל הפה. לנשימה שתצא דרך קנה חדש של נשימות. זאת שתבהיק ותבריק. תמרק ותחדש. זאת שהגיע זמנה.
***
יש לחופש מחיר נפלא וקוראים לו חופש.
מאושרת לשלם אותו
כל פרוטה ממנו.
