The Cat only grinned when it saw Alice. It looked good-natured, she thought: still it had VERY long claws and a great many teeth, so she felt that it ought to be treated with respect.
'Cheshire Puss,' she began, rather timidly, as she did not at all know whether it would like the name: however, it only grinned a little wider. 'Come, it's pleased so far,' thought Alice, and she went on. 'Would you tell me, please, which way I ought to go from here?'
'That depends a good deal on where you want to get to,' said the Cat.
'I don't much care where—' said Alice.
'Then it doesn't matter which way you go,' said the Cat.
'—so long as I get SOMEWHERE,' Alice added as an explanation.
'Oh, you're sure to do that,' said the Cat, 'if you only walk long enough.'
לפעמים אני מרגיש כמו אליס, רואה מולי דרכים רבות כלכך אבל בעצם אין לי מושג לאן אני רוצה להגיע. כשקראתי את הסיפור לראשונה זה היה ברוסית, היה לי ספר עם 3 סיפורים אנגליים, אליסה בארץ הפלאות, אליסה בארץ המראה והרוח בערבות הנחל.
משום מה, בזמן האחרון אני מתחיל להרגיש כמו מר קרפד, מוצא משהו מגניב ורוצה לעשות אותו עד שאני רואה משהו חדש, חוץ ממשהו אחד, שלעולם לא ימאס עלי.
'But I don't want to go among mad people,' Alice remarked.
'Oh, you can't help that,' said the Cat: 'we're all mad here. I'm mad. You're mad.'
'How do you know I'm mad?' said Alice.
'You must be,' said the Cat, 'or you wouldn't have come here.'
אז אולי באמת כולנו קצת משוגעים.