פעם היה כאן משהו, אני נשבע.

- עלוב, אני הולכת להתקלח, בוא

- איפה אתה? בוא.

בבקשה תני לי לנקות אותך נסיכה.

- אתה? לנקות אותי? כזה פרס אחרי ההתנהגות שלך?

- תעמוד זקוף פה ליידי, כלום. 

- איך חשבת שהנסיכה שלך עומדת להתקלח? 

עם הדוש?

- דוש? אתה דוש. איזה קטע. אתה צודק, אי אפשר להתקלח בלי דוש. תושיט את יד ימין ותאחוז במגבת שלי.

- ביד שמאל תפוס את השפורפרת של המים ישר מעליי, אל תזיז עד שאסיים. אני חסרת סבלנות לחוסר ציות שלך לאחרונה, תן לי רק להרגיש שהמים סוטים מילימטר ממני וזו כאפה לביצים, מובן?

כן לא התכוונתי נסיכה אני...

- דוש לא מדבר, תפתח את הפה ותחזיק את הסבון. ליילל מותר, זה משלים את הפוזה העלובה שלך.

זה דוחה, איך אני אחזיק את זה בפה?

- דוחה? אתה מדבר על דוחה? אתה מכניס לפה דברים שאנשים נורמלים מקיאים מהמחשבה עליהם. פתח.

- מגעיל לך? לא נוח לך? תחזיק את השפורפורת ישר.

- כשאני אוחזת בזין שלך סתם ככה בשביל יציבות, אתה לא מזיז את השפורפרת, זה ברור עלוב?

- אתה כל כך מגוחך. פסל עלוב עם סבון בפה ועיניים בריצפה. מחזיק לי את השפורפרת. אתה קריקטורה.

- אתה חייב לראות את זה. תסתכל במראה הקטנה, תראה. זה אתה. המגוחך עם הסבון בפה, אתה מזהה? נכון שזה מגוחך?

- אמרתי תסתכל. לא למטה, לא הצידה, תסתכל עליך. זה נפלא. מי היה מאמין שאתה כזה עלוב? אני כבר לא מופתעת.

- תחזיר הכל למקום, אפס. אני הולכת להתנגב. אני אוהבת אותך, לך תחכה במיטה. תכף אבוא לגמור לך בפה.