סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פעם היה כאן משהו, אני נשבע.

לפני שנתיים. שבת, 8 ביולי 2017, בשעה 11:37

בסופי שבוע אני (בדרך כלל) נרדם אחרי ספארקית וקם לפנייה. זה יוצר הרבה בעיות.
זה מתחיל בלילה שלפני, כשהיא משחקת בי וגומרת, וגומרת, וגומרת, ואז נרדמת. ואני? לי אסור לגעת ברכוש שלה, אז אני נשאר עם הזין באוויר לפמפם את המיטה עד שזה כואב או שאני מתעייף.
והבעיה נמשכת כשאני קם שעתיים לפניה (במקרה הטוב) עם טיל בין הרגליים, מחכך את עצמי בה למוות כשהיא בכלל ברקיע השביעי.
אני מתחיל להתחכך בה כאילו אין מחר, עד שהיא מסתובבת אלי, מחבקת אותי, מלטפת את הטיל שיש לי בין הרגליים ואני מתמסר למגע הרגעי, היא מחייכת ונותנת לי נשיקה במקרה הטוב, וחוזרת לישון מחוייכת.
אז אני קם, מסתכל למטה, מביט בו, הוא מביט בי, אנחנו לא מבינים מה לעשות עם המצב הזה, חושבים ביחד.
מגיעים למסקנה שאולי אפשר לנסות להעיר אותה בדרכים עדינות.
אז אני מלקק לה את הבוהן ומקבל בעיטה לפרצוף, מנשק את היד ומקבל מרפק לאף, מלקק לה את התחת ומקבל בעיטה בזין וכדומה. ממשיך להתחכך בה לסרוגין כל הזמן.
חבול בפנים ובזין שלא מפסיק לעמוד, תוהה אם למעשה בכלל סושנתי הרגע, עד שברגע תסכול עמוק אני מוותר, קם מהמיטה וניגש למחשב, מסתכל מטה במבט מותש "יאללה שחרר אותי, אין מצב, היא לא קמה" והולך לכתוב על זה בבלוג

 

לפני שנתיים. שישי, 23 ביוני 2017, בשעה 17:37

לפעמים יש לי הבזקים מהילדות, אני מניח שלכולנו. אני מניח שלכולנו חלקם טובים וחלקם רעים.
כשהם קופצים אנחנו עוצרים לרגע לחשוב עליהם, להביט בעיניים מזויינות (no pun intended) יותר מכשהיינו ילדים קטנים שמטים את הפנים הצידה כמו כלב שלא מבין מה קורה, מסתכלים צלולים יותר.
לפעמים אני נזכר בכיתה ג', הילה שהיתה ידידה טובה שכל יום בדביקות היתה באה אלי הביתה כדי לצייר ולקשקש על דפים ביחד, בעיקר היא היתה אוהבת להגיד לי להביא לה כל דבר. לזוז ולשבת בצורה "נכונה" (כמה מומחית ליציבות יכולה היות ילדה בכיתה ג'?), ושנינו זרמנו.
כשהיו טקסים בבית ספר היינו צריכים לשבת בשקט ולא לעשות בלאגן (דבר שאני אישית הייתי ממש גרוע בו)
הייתי משתולל ומציק לכל מי שמסביבי עד שהילה היתה תופסת את הידיים שלי ופשוט מחזיקה אותם בכוח לאורך כל הטקס.
ניסיתי להשתחרר כדי לבדוק אם היא דובקת במטרה, היא נאבקה בי מעט ואז הוציאה את הגומייה של השיער וקשרה לי את הידיים.
הסתכלתי עליה מחזיקה לי את הידיים הקשורות ומביטה בטקס כאילו אני בכלל לא שם.

חברה מהכיתה מתקשרת לשאול אם בא לי לבוא עם חבר לשחק במשחק תפקידים שבו התפקידים הם: כלב, נסיך וכמובן 2 נסיכות.
כמובן שקפצתי על ההזדמנות. מתוך אגו ביקשתי להיות הנסיך. מיותר לציין שחיי בתור נסיך היו אומללים ביותר כשישבתי באמצע החדר על כיסא של נסיכים והיה לי כתר ושרביט, והבנות הביאו לי כל שחפצתי וזרקתי להן את זה על הרצפה בקטע מחאתי, שיביאו משהו יותר טוב, כי נסיכים אף פעם לא מרוצים. לאחר מכן חבר שלי התמרמר על כמה משעמם להיות כלב (בניתי על זה) ונתן לי את הכבוד(?). וזכיתי לבלות לרגלי אחת הנסיכות כשהיא מלטפת לי את הראש ונותנת לי לאכול לה מהיד כשהיא עושה מסיבת תה עם חברה שלה. זה היה כמעט טוב מדי. סירבתי לנבוח.

בכיתה ה' הלכתי לבריכה עם ידידות מהכיתה והן "הטביעו" אותי במים בתור משחק, ודרכו עלי כשהייתי למטה. על החזה, על הפנים, כשעליתי למעלה לקחת אוויר והן צחקו וקפצו עלי כדי להטביע אותי שוב.
מאז סיגלתי לעצמי הרגל של להסתכל למטה בכל פעם שאני יוצא מהמים, מסתבר שכשהבגד ים נצמד הוא לא משאיר מקום לדמיון.

איפשהו באותו זמן הייתי הולך לארוחות משפחתיות והייתי פוגש חברת משפחה שגם במקרה ממש אוהבת מסג' ברגליים,
הייתי עושה לה מסג' ברגליים כשהיא שוכבת על הבטן ועושה קולות של הנאה במשך (ואני לא מגזים) שעות, וסירבה שאפסיק גם כשכאבה לי היד.
היה עומד לי כל הזמן. עד שפעם אחת התישבתי לידה על הספה והיא שמה עלי את הרגליים עם המבט הקבוע, הרגל היתה ממש על הזין שלי, זה היה סיוט. הוא התחיל להעמד לפני שאני אפילו מנסה לחשוב על פתרון וניסיתי לעשות לה מסג' ולא להרתכז בזה, מתישהו הוא עמד בטירוף ופשוט הורדתי את הרגל שלה וניסיתי לקום, והיא פשוט הדפה אותי עם הרגל, כשהיא נוגעת בזין קשה ומבט נבוך ברמות. לא הסתכלתי עליה והמשכתי לעסות לה את כף הרגל.

אני אעצור כאן את הנוסטלגיה כדי להשאיר כמה צ'יזבאטים כאלה לעצמי, בכל זאת.
רק רציתי לסכם שאחרי כל אפיזודה כזאת חשבתי, וסיגלתי לעצמי לאט מה אני רוצה, בלי לערב אף אחד.
ועכשיו אחרי שנה וחודש ביחד אני מרגיש שאת אפילו לא תופסת את הטרנספורמציה שעברתי במחשבה בזכותך.
שלא רק הבדס"מ בתולי עבורי, הרבה יותר מזה.
שכל הדברים שעברתי היו רק טעימה מהדבר האמיתי, שאני לא חייב להמשיך מניואנס לניואנס, רק כדי להבין כמה נדיר הדבר האמיתי.
שאני לא דפקט כמו שחשבתי, שאין לי במה להתבייש (בטח תגידי שאני צריך להתבייש בזה שאני גבר [סתם])
שזה בסדר להשפיל את עצמי לידך. שזה כיף, כמה כיף זה שאת נרטבת מזה.
כמה כיף כשאת מרוצה.
אני בטוח שביקום מקביל יש קראנק מלפני 5 שנים שבנה טלויזיה שמראה את העתיד (בלי לתת לעצמי אקסטרא קרדיט) ורואה שהיום מצאתי בדיוק, אבל בדיוק מה שאני צריך.
שלא סתם הזיתי כשחשבתי ששליטה זה לא סתם סשנים ולייטקס כמו בפורנו, שיש הרבה מאחורי זה. שיש חינוך והתאמה מאחורי זה, וסבלנות שלך כדי ללמד ושלי כדי ללמוד.
תודה שאת הכי רעה בעולם והכי טובה ביקום והכי מנוגדת שיש, תודה שאת שורטת ומטפלת אחר כך.
תודה שאת מבינה גם כשאני לא נגיש ולא רוצה לדבר, גם כשאני עצבני, את מבינה בלי שאני אומר כלום, לא משנה מה המצב שלי. ובגלל זה אני מרגיש הכי בטוח כשאת מלטפת אותי. והיום כשיש לי הבזקים, אני גאה בעצמי שלא ויתרתי על מה שהרגשתי שאני צריך כל הזמן.
אני אוהב אותך.
(כן דווקא יש לי את זה ביותר צ'יזי, תדמיינו שהקראתי את זה תוך כדי שאני זורק עליכם נצנצים)

לפני שנתיים. שלישי, 30 במאי 2017, בשעה 20:52

אני רוצה לשחק בו, אני רוצה משהי נעימה עם זרימה חמימה. 

היא יכולה להיות נשלטת והוא ישלוט עליה ואני בו. 

מעדיפה שולטת, כנראה נירק לבירה שלו, נתזז אותו, נשפיל ונצחק עליו במסיבה. זה יהיה קליל, לא מיני ולא דווקא עם מגע. 

לא מדובר בסקס. 

לא מדובר בזוגיות.

מדובר בלשחק בצעצוע שלי, יחד.

פרטים בהודעה פרטית אלי -

Sparkit

לפני שנתיים. שבת, 20 במאי 2017, בשעה 02:55

בא לי שתשתמשי בי. לא בא לי שתתני לי להסתכל עליך מענגת את עצמך, זה פוגע בי כשאת לא משתמשת.
כשאת לא מחפיצה. את לא יודעת איך זה להיות צעצוע שרק יושב ומחכה שישתמשו בו כדי לצחוק, להנות, לשבוע
אני רוצה להתחנן ונזכר שהתחנונים רק מחרמנים אותך יותר כשאת לא נותנת לי לגעת. מתחנן בשביל ללקק, אולי להריח, אולי לגעת
אבל כנראה שהיא אוהבת מדי למנוע ממני. כבר תקופה ארוכה שאני לא גומר בכלל על דעת עצמי, אף פעם.
לפעמים אני נוגע ומרגיש לא בסדר שאני נוגע בדילדו שלה ככה, לפעמים זה מוזר כמה זה משפיע עלי.
למדתי לשלוט בעצמי גם כשאני ממש חרמן, גם כשאני חייב לגמור, אני נזכר שאני גומר רק בשבילה
היא מאושרת כשאני לא גומר ועצבנית כשאני גומר. ולמרות זאת, יש שני סוגי גמירות שהיא פשוט מתה עליהן. המכנה המשותף - ניחשתם נכון - כשאני בכלל לא נהנה.
היא מאוהבת בלראות אותי מקלל את הרגע שגמרתי כשהיא מזיזה לי את היד, בלראות אותי מתחנן שהיא לא תזיז אותה ויורד יותר נמוך ונהיה יותר עלוב במטרה למנוע.
היא אוהבת כשיש לי קרי-לילה, זה מעצים את העובדה שאני גומר רק בדרכים עלובות ומבדרות עבורה.
היא כנראה כל כך אוהבת את זה שהיא אמרה לי לכתוב על זה...
כנראה כדי שגם אתם תדעו שגבר שפעם היה גומר מתי שמתחשק לו ואיך שמתחשק לו, היום מתחנן בשביל רשות, נדחה, לא גומר או נוגע על דעת עצמו עד לרמה של קרי לילה. זה קרה לי פעם בצבא אחרי שלא גמרתי שבועיים, ופעמיים במהלך הקשר שלנו.
חשוב לה שאכתוב את זה שחור על גבי לבן, שיהדהד לי כמה שזה עלוב, מגוחך, קטן.
כבר כמה ימים שהחשק המיני שלי לא היה בשיאו בגלל לחץ בעבודה ועניינים אישיים, נכנסתי למיטה עם החרמנות הרגילה שאיתה אני נכנס למיטה. לא הכי נעים לספר, אבל מאז שנלקחה לי הזכות לגעת או לענג את עצמי (ביחד עם המרחב הפרטי שלי שהיום היא מתבדחת על קיומו) כשאנחנו לא ישנים יחד לפעמים אני עושה חור במיטה עד שאני נרדם.
היא הפתיעה אותי. אני אוהב כשהיא קונה לי מתנות כשהן בעצם מתנות בשבילה. אבל הפעם היא לקחה את זה צעד אחד קדימה וקנתה לי רצועה לזין שכתוב על הידית שלה "xxx's pet", וכמובן קערת אוכל גדולה לכלבים עם החריטה "CRANK". היא הלכה להשתין עם הקערה, אמרה לי לחכות ליד הדלת במצב "ארצה" (זה אומר ידיים ורגליים על הרצפה), ויצאה שבידה הקערה, הניחה אותה ממולי וכופפה אותי עם הרגל לבפנים.
היא נתנה לי לטעום את השתן שלה מהקערה, ונתנה לי לשתות את הכל בזמן שהיא מצחצחת שיניים ממש לידי. מחכה שאני אסיים. מדי פעם צוחקת שזה לא פשוט לי. לאחר מכן ביקשה ממני לעמוד, ולהביט בה כשהפנים שלי מלאות בשתן שלה. ידעתי שלא אצליח להסתכל. לא תארתי לעצמי שהפעם הבאה שאגמור יהיה בזמן שאני ישן, לאחר שנרדמתי למחשבות על התמונה בה אני יושב על הברכיים ואוחז בקערה, שותה פיפי, כאילו זה הדבר הכי טעים שהיה לי בפה, לא משאיר טיפה אחריי, לצליל הצחוק שלה מתגלגל.
המתנה שלה היתה הדבר הכי מדהים שיכלתי לקבל, שיכלתי להרגיש. קולר שמתחבר לזין עם הקדשה אישית וקערת אוכל שנחנכה עם הפיפי שלה. היא תחייך כשהיא תקרא אותי מספר שבשבילי זה מספיק.
ועכשיו אני מוצא את עצמי מתנצל מתוך אינסטינקט על שגמרתי ככה סתם מתוך שינה, ולא בדרך עלובה כלשהיא שמזכירה לי את המקום שלי.
עוד משהו שלא חשבתי שאי פעם אעשה.
תודה לך נסיכה.

לפני שנתיים. שלישי, 28 במרץ 2017, בשעה 00:01

היא שואלת אותי למה היא ולא אף אחת אחרת. האמת? אין לי תשובה טובה.

אין לי תשובה בכלל. זה פשוט שאיתך אני מרגיש שאני יכול לבטא את עצמי באמת - בדסמ"ית, נפשית, מילולית,

את מבינה גם כשאני פחות מילולי.
אני אוהב אותך, לפעמים זה כל כך נעים שאני מתבאס לשים על זה מילים.
למה? כי כולן חושבות שהשמש זורחת להן מהתחת, ובפועל אני מרגיש שהיא זורחת רק משלך.
אולי זה כי את כל כך מיוחדת ורב-גונית. יש לך ביצים במובן המטאפורי וגם את השניים שהיו פעם שלי. אני אוהב שאת לא מפחדת להביע ולעשות רק מה שאת מאמינה שאת צריכה.
תמיד הגוף שלי הגיב בשבילי כשרק היית לידו, הזין שלי נמתח רק מהמילים שלך, וכבר תקופה ארוכה שאת לא נותנת לי לגעת בו. באופן טבעי התחלתי לזיין כל דבר שאני יכול לגעת בו, כמו חלקי הגוף שלך, או את האוויר בצורה שגורמת לך לצחוק עלי בביטול כשאת יושבת לי על הפנים והלשון שלי משתחלת לכל אורכה עמוק לתוך התחת שלך, בשבילנו זו שגרה. זו המקום של הלשון שלי, ככה זה מרגיש נכון. ואני עוצר לפעמים כשאני שם לחשוב על איך זה נראה, מרגיש את הצחוק המתגלגל שלך בכיווץ השרירים על הלשון שלי, מזיין את הרגל שלך בנואשות למגע, או במקרה הפחות נעים את האוויר.
וחושב שפעם הייתי נוגע בו, פעם הייתי מצפה שהאחרת תגע בו. והיום אני בכלל רק רוצה שתגמרי, ואני צריך שתשתמשי בי בשביל זה.
בפעם האחרונה שבדקתי השמש לא זרחה לך מהתחת באמת, ולא בגללו התחלתי להעריץ אותך. זה המכלול של מי שאת, ומה שאת גורמת לי להרגיש. זה הביטחון שהיד המלטפת שלך נותנת לי, זה איך שאת נראית בזווית העין כשאני תקוע בבית השחי שלך ואת מחייכת, גונחת מהעולב. זה שאת שם בשביל לטפח אותי.
את מבינה, אחרי שנים שניסיתי לשלוט רק כי זה מה שהצד השני רצה, אחרי כל כך הרבה העמדת פנים של גבר שרוצה לקחת שליטה, אני יכול להיות עצמי ולא להתבייש להיות עלוב לידך. טוב, להתבייש מאוד. אבל לדעת שזה הדבר הכי מקסים בעינייך. לדעת שאני בטוח. זה שאת מצליחה לגרום לי להיות פומבי, לפעמים, לאט. וזה כל כך רחוק ממה שחשבתי שאגיע אי פעם. את כבר יודעת כמה חשוב לי לא להיות במקום הזה ליד אחרים, ולא חשבתי, בחיי, שאני אניח לו אף לרגע וארגיש בטוח.
אבל איתך כן.
זה שאף פעם לא הייתי רבע מכמה שאני קנאי בשביל מישהי, או כמה שאני צריך לדעת מה קורה איתך כל הזמן באובססיביות.
זה שאף פעם לא יכלתי להודות בדבר ההוא שאפס-מחמד-נדלק-ממנו, ואליך שלחתי סרטונים וסיפרתי, כי אני יודע שאת תקבלי אותי ותטפחי אותי, למרות, או אולי בזכות כמה שאני סוטה והעלוב שלך. רק שלך.

 

לפני שנתיים. שישי, 3 במרץ 2017, בשעה 02:39

- עלוב, אני הולכת להתקלח, בוא

- איפה אתה? בוא.

בבקשה תני לי לנקות אותך נסיכה.

- אתה? לנקות אותי? כזה פרס אחרי ההתנהגות שלך?

- תעמוד זקוף פה ליידי, כלום. 

- איך חשבת שהנסיכה שלך עומדת להתקלח? 

עם הדוש?

- דוש? אתה דוש. איזה קטע. אתה צודק, אי אפשר להתקלח בלי דוש. תושיט את יד ימין ותאחוז במגבת שלי.

- ביד שמאל תפוס את השפורפרת של המים ישר מעליי, אל תזיז עד שאסיים. אני חסרת סבלנות לחוסר ציות שלך לאחרונה, תן לי רק להרגיש שהמים סוטים מילימטר ממני וזו כאפה לביצים, מובן?

כן לא התכוונתי נסיכה אני...

- דוש לא מדבר, תפתח את הפה ותחזיק את הסבון. ליילל מותר, זה משלים את הפוזה העלובה שלך.

זה דוחה, איך אני אחזיק את זה בפה?

- דוחה? אתה מדבר על דוחה? אתה מכניס לפה דברים שאנשים נורמלים מקיאים מהמחשבה עליהם. פתח.

- מגעיל לך? לא נוח לך? תחזיק את השפורפורת ישר.

- כשאני אוחזת בזין שלך סתם ככה בשביל יציבות, אתה לא מזיז את השפורפרת, זה ברור עלוב?

- אתה כל כך מגוחך. פסל עלוב עם סבון בפה ועיניים בריצפה. מחזיק לי את השפורפרת. אתה קריקטורה.

- אתה חייב לראות את זה. תסתכל במראה הקטנה, תראה. זה אתה. המגוחך עם הסבון בפה, אתה מזהה? נכון שזה מגוחך?

- אמרתי תסתכל. לא למטה, לא הצידה, תסתכל עליך. זה נפלא. מי היה מאמין שאתה כזה עלוב? אני כבר לא מופתעת.

- תחזיר הכל למקום, אפס. אני הולכת להתנגב. אני אוהבת אותך, לך תחכה במיטה. תכף אבוא לגמור לך בפה.

לפני שנתיים. חמישי, 16 בפברואר 2017, בשעה 17:13

היא ביקשה שאעלה את זה. אולי זה כי משעשע אותה לדעת שזה הדיקפיק היחיד בבלוג שלי

 

http://oi64.tinypic.com/qna77n.jpg

לפני שנתיים. ראשון, 12 בפברואר 2017, בשעה 20:37

אני בא כדי שתשתמשי בי, בלשון שלי, בזין שלי, בידיים שלי שמעסות לך את הגב תוך שאני חודר אלייך בקצב שאת בוחרת.

אני בא בתור רהיט, בתור צעצוע, בתור רכוש. אני בא בתור מאהב, חבר, יועץ. 

אני בא אליך בתור לשון, שמלטפת ברטיבות ובחספוס שלה, וצוואר שמתכוונן כמה שרק אפשר בשביל להכניס אותה פנימה, הכי עמוק שאפשר לתוך החורים שלך.

אני בא כדי לטעום כל טעם שיש לגוף שלך להציע בתאווה אחוזת אמוק, להודות תוך שהפה שלי שואב את פי הטבעת שלך והלשון שלי עמוק בתוכו, מנקה את הדפנות שלו ביסודיות, ואני? אני כמעט גומר. אני כל הזמן כמעט גומר. 

אני בא ולא רוצה להפסיק לגעת במקדש אותו אני מעריץ.

זו המציאות שלי, זה מי שאני. אני לא בא אלייך בשביל להסתיר כמו שהתרגלתי במשך כל כך הרבה זמן, את יודעת כמה נמאס לי כבר להסתיר. 

זר לא יבין איך את אומרת שאני הנייר טואלט שלך ונותנת לי לנקות אותך אחרי שאת יוצאת מהשירותים, ולא יבין אפילו יותר למה אני פשוט מקווה שאני הנייר טואלט הכי טוב, הכי נעים והכי יסודי שאי פעם היה לך. זר לא רואה.

את רואה את זה בעיניים שלי כשאני מתחנן ולא מצליח להביע כמה עלוב אני שאני רק רוצה לחכך ברגל שלך זין שעומד להתפוצץ כבר ימים רבים, כשאני מנשק את חור התחת שלך נשיקה צרפתית שלא היתה מביישת אף סרט רומנטי.

את רואה את זה כשאני מסתכל על הרצפה כשאת תופסת לי בצוואר ולשבריר שניה מנסה להביט בך, כי את יודעת. את מסתכלת פנימה לתוכי ולוקחת מה ששלך בכל פעם מחדש כשאת חופנת את הביצים שלי ומיישרת אלי מבט, בעוד שאני מסית את שלי.

אני בא כדי להביא ולתת לך, לסדר לך ולעשות לך, ללטף ולעטוף אותך, אני רוצה אותך מתענגת. רוצה שתצחקי עד שתכאב לך הבטן, רוצה שתאכלי רק מה שטעים לך, וכמה שיותר מזה. אני רוצה שתגיעי לאורגזמות שיגרמו לך לגנוח חזק מרוב עונג ולגוף שלך לרעוד דקות רבות אחריהן, עד שיקרוס לתוך החזה שלי ונתחבק באפיסת כוחות, כשאת מחוייכת והזין שלי באוויר רק בשביל שתוכלי לאחוז בו וללטף אותו חלש, כמו שמלטפים חיית מחמד כשמרוצים ממנה, תוך שאת נרדמת בחיקי, ובקול חלש תאמרי לי שאני האפס העלוב שלך, הגבר החזק שלך, הכתף שאת צריכה, והחפץ הכי שימושי בארגז הכלים שלך.

לפני שנתיים. שני, 16 בינואר 2017, בשעה 02:15

אני מתגעגע ליד שלך עוטפת את הצוואר שלי

אני מתגעגע ליד שלך מלטפת את הזיפים שלי

אני מתגעגע ליד שלך חופנת את האשכים שלי

אני מתגעגע ללחישה שמתלווה תמידלמי זה שייך?”

לדיבור המהוסס שלי כשאני אומרלך

אני מתגעגע להיות המשרת שלך שמביא כל מה שתצטרכי ובאמצע עוצר לאונן בשביל שזה יצחיק אותך

אני מתגעגע לשפתיים שלי שעוטפות את פי הטבעת שלך

אני מתגעגע לאיך אני רואה את הגב שלך כשהשיער נח עליו, תוך שאת ממקמת את האף שלי בתוך התחת שלך

אני מתגעגע לריח של בית השחי שלך

אני מתגעגע לטעם של השפתיים שלך

אני צריך שתשתמשי בי, אני מתגעגע להיות מועיל בשבילך

אני מתגעגע לקרוא לך מאסטר ברוס

אני מתגעגע להיות מעצבן באופן כללי

אני מתגעגע להיות גם מציק באופן כללי

אני מתגעגע לשאול שאלות מפגרות סתם

אני מתגעגע לצחוק המתגלגל שלך

אני מתגעגע לאיך שאת מאכילה אותי כשאנחנו רואים טלויזיה

אני מתגעגע לשבת למרגלותייך כשאת מלטפת אותי

אני מתגעגע לחיוך המתוק שלך

אני מתגעגע גם לחיוך הזדוני שלך

אני מתגעגע לעטוף אותך בלילה כשאני צמוד אלייך ואת אוחזת לי ביד

אני מתגעגע לנסות לקום בבוקר כשאת מסרבת לעזוב לי את היד

 

אני יודע שרק עוד קצת ונתראה, ותכף זה יחזור לקדמותו,

אבל בינתייםעכשיו, כמו אתמול, כמו שלשום ולפניו, אני נכנס למיטה ומחבק את הכרית, חושב שהעברתי עוד יום בלי להקדיש אותו לגמרי לגחמות שלך.

לפני שנתיים. רביעי, 4 בינואר 2017, בשעה 03:44

דיסקליימר - פנטזייה לפניך. 

 

איכשהו זה הפך ליותר מאלכוהול ופלירט לא מזיק לשיחה על החשקים שלנו, ונראה שהיא ניסתה להוציא ממני את זה.
אני לא נוהג להוציא את זה כל כך בקלות, את מי אני ומה שאני אוהב, אבל נראה שהיא היתה בכיוון, וראתה שאני יותר ממעוניין גם בלי שאגיד במפורש.
אחרי קצת אלכוהול והרבה דיבורים כבר דיברתי על זה בחצי-צחוק-חצי-אמת, זורק ניואנסים ומנסה לקלוט את התגובה שלה.
"אתה רק חושב שתלך רחוק, סך הכל רק הכרנו. אנחנו מפלרטטים רק חצי שעה ואתה כבר אומר שתעשה הכל בשבילי? איך זה אתה בכלל סומך עלי? זה מטופש מצידך."
- דבר ראשון, דיברנו 42 דקות
"יופי לך, דבר שני?"
- דבר שני המצאתי את המספר הזה
"תדבר ברצינות פעם אחת"
- באמת המצאתי אותו
"עכשיו ברצינות."
- יש לך את המשהו הזה בעיניים שחוזר לי בכל החלומות
"אמרתי ברצינות... אתה מקרה אבוד."
- באמת.
"מה יש בהן?"
אני משתהה, חושב איך לזרוק את הכדור הזה ומחליט ללכת על הכל. לוקח אוויר ואומר "רוע." ולשבריר שניה מסיר את חצי החיוך של הצד הטרולי שבי ומוריד את המסיכות בבת אחת, בתקווה שאולי הפעם היא תדע, אולי הפעם היא תבין, אולי הפעם היא לא עוד ונילית.
העיניים שלה נפתחו, היא חייכה חיוך רחב וזדוני והסתכלה ישר אלי, אל תוך ארובת העיניים שלי ישר לתוך המקום הזה בפנים שאני דואג להחביא בקנאה רבה מאחרים, את הנשלט שבי, את קראנק הזה. היא הסתכלה, בוחנת, בוהה. מרגישה בנוח עם המבוכה שלי.
ניסיתי להסית את העיניים כמו מתוך אינסטינקט, מבוייש ומרכין ראש למחצה, מצליב מדי פעם את העיניים בעינייה וקולט שהחיוך שלה רק מתרחב, והיא שותקת. נהנית מהרגע, נהנית לראות את מגדלי הבטחון שיצרתי בחצי שעה האחרונה מתרסקים לנגד עיני ומשאירים אותי עירום מול העיניים החודרניות שלה. היא נושכת את השפתיים, אנו בוהים אחד בשני לרגע, היא מתקרבת ומלטפת לי את הזיפים, בוחנת אותי במשך זמן שנראה כמו נצח. "אתה באמת תלך רחוק." היא מסננת ומוסיפה למבוכה שלי.
לא לקח הרבה זמן עד שהגענו לדירה שלי, המתח המיני גדל ורציתי לטרוף אותה, היא לבנה ומהפנטת, וסקסית בטירוף. התחלתי להרגיש בטוח איתה, הרגשתי שאולי הפעם היא תהיה כזאת, כמו שאני כל כך צריך כבר.
דיברנו קצת תוך שהיא קושרת את הרגליים שלי למיטה. "זה הדוק מדי" אני מסנן, בוחן את הסבלנות שלה. "זה בסדר. תשכב." היא פוקדת.
- יכרתו לי את הרגליים באשמתך, הצילו
"אם תמשיך ככה האיבר הבא שאני אקשור יהיה הלשון שלך"
אני שותק.
היא שוכבת מעלי, "תביא את יד ימין שלך" אומרת בנחרצות. אני מביא לה את היד ומסתכל עליה בחיוך, כמעט ושכחתי כמה נמוך היא הצליחה להוריד אותי עד לפני 20 דקות בפאב שנפגשנו בו. היא קושרת את יד ימין שלי לדפנת המיטה במקצועיות מפתיעה "אתה מבין, אתה מושיט את היד בקלות כזאת ומסתכל עלי בחצי חיוך שלך, חושב שאתה בשליטה, כשבעצם ביקשת לתת לידי את כל השליטה, כולה. אז אני לוקחת, ונראה שאתה משום משועשע מזה. שלא תבין לא נכון, זה מצויין לי. היד השניה עכשיו.", אני מתחיל טיפה לחשוד, "מצויין"? נשמע קצת פאנקי. אני מושיט את היד השניה, הפעם בהיסוס שכזה, מסתכל עליה במבט טיפה מהורהר. היא שוב קושרת ומדברת חצי אלי וחצי לעצמה "וגם את היד השניה אתה תושיט לי בכניעה וכמעט בלי לחשוש, כי אתה כל כך צריך להיות רק בשבילי עכשיו. יותר ממה שאתה מוכן להודות. אתה כל כך צריך את זה," היא מהדקת את הקשר סביב היד,

"ששכחת שהגעתי אליך עם רכב, ואני יכולה גם פשוט להשאיר אותך ככה ולשדוד לך את הבית.", מהדקת אותו קצת יותר, "אני יכולה אפילו לגנוב לך אפילו את האוטו, האשראי, הלפטופ, לא?" היא צוחקת, ומהדקת אותו אפילו יותר שזה מתחיל קצת לכאוב."זה מתחיל לכאו..."  היא תופסת אותי בסנטר "ולא נתתי לך את המספר שלי אפילו, אתה קולט? כשחושבים על זה אתה בעצם יודע רק את השם הפרטי שלי, שגם הוא יכול להיות בלוף."
המבט שלי מתחלף די מהר והאסימון הזה מתחיל לרדת לי. אני מרגיש כעס, בלבול, חוסר אונים, מבוכה, הכל בבת אחת, והיא בשורה הראשונה כדי לצפות בכל הרגשות האלו הופכים למבטים חסרי אונים ותזזתיות שנעצרת בידי קשרים הדוקים למיטה, וזה גורם לה לנשוך את השפה בערמומיות.
אני מנסה לחזור לעצמי, זה הכל משחק, די, אין מצב שהיא עושה משהו כזה. הייתי קולט אם היא פסיכית כזאת ובטח שלא מכניס אותה הביתה. ואולי המשיכה הזאת היפנטה אותי ולא שמתי לב בכלל?
היא מתישבת לידי ומדליקה סיגריה. אני אומר תוך שאני מנסה להסתיר את החשש, "את לא תגנבי לי את האוטו ותשאירי אותי ככה, נכון?" חצי צוחק, חצי מתחנן על נשמתי.
"לא, יש לי כבר רכב. אבל נראה לי שתעשה בשבילי משהו אחר."
- מה אפשר להביא לך?
"מצחיק. לא... אתה תעשה לי ילד."
- יופי, עכשיו את מטרילה אותי?
"מטרילה אותך?"

היא רוכנת לעברי, מסתכלת לי בעיניים ונושפת עלי את העשן מהסיגריה "תכף אתה תגמור בתוכי ותעשה לי ילד."
- מה ילד?

"או ילדה"

היא רוכנת מעלי ואני מסנן "תשימי קונדום, משוגעת, אני רציני. זה לא מצחיק אותי."
"פתאום זה לא מצחיק אותך?"

"הלילה אתה תרביע אותי." היא מגיבה, וצוחקת.
- "לא יעמוד לי ממך יא משוגעת, רדי ממני!"
"האמת שתכננתי לשים לך ויאגרה בוויסקי, אבל ידעתי שאתה מספיק נחות בשביל שמספיק לקשור אותך וזהו."
עמד לי הזין כמו טיל, כמו קסם. זה מביך שאני אפילו לא מצליח להוריד אותו למרות הכל.
היא מורידה את התחתון הספוג שלה ודוחפת לי אותו לפה, אני בהלם אבל לא מוותר ומנסה להשתחרר. היא רוכבת עלי כמו על שור זועם שמנסה להוריד אותה ממני בכל מחיר אבל לשווא, היא נהנית לראות אותי מתפתל תחתיה עד שהיא תופסת לי בצוואר ודוהרת עלי, אני מרותק, נסיונות הבריחה שלי עולות בתוהו ואני חודר לתוכה, וחודר עמוק, כמה עמוק שהיא רוצה, מסנן "את כלבה מטורפ..." היא סותרת לי, סוגרת לי את הפה עם סלוטייפ מסביב לראש שלי ומתחילה לרכב עלי במרץ ואני כבר קרוב לגמור, כל כך קרוב, כבר רבע שעה שאני כל כך קרוב קיבינימאט. "אתה תעשה לי ילד, או ילדה? מה אתה אומר?" אני מסנן דרך התחתון והסלוטייפ "אני צריך לגמור, תרדי ממני. עופי, משוגעת, רדי", "בבקשה תרדי ממני", "אני מתחנן, רדי ממני, אני מתחנן, תרדי עכשיו" והתחתון שלה מסנן את המילים שלי לרעשים חסרי משמעות. "אני ארד אחרי שתגמור בתוכי, אחרי שתרביע אותי, תעשה לי ילד ואני ארד ממך.". אני כל כך חסר אונים. היא משוגעת, מטורפת. אני חושב שהלוואי שהיא תרד ממני, הלוואי שזה יגמר. זה לא קורה לי. היא מסתכלת עלי מביט בה בעיני כלב חסר אונים, מדמיין שהחיים שלי נהרסו, שעשיתי את טעות חיי שהכנסתי אותה הביתה, שנתתי לה לעשות לי את זה. המבטים שלי גורמים לה לגמור ולהתכווץ עלי פעם אחר פעם ואני קרוב כל כך, כל חיכוך וכל כיווץ ומתאמץ להשאיר את זה בפנים. עד שאני כבר לא מסוגל יותר, אפוס כוחות אני חוזר על הפזמון ללא הצלחה, "לא. אני גומר. תרדי. זה לא קורה לי. רדי. בבקשה רדי.", והיא רוכבת עלי "אתה תעשה לי ילד." היא אומרת וצוחקת, אני משפריץ לתוכה באפיסת כוחות והעיניים שלי נפערות, אני מסנן "לא" אל תוך הסלוטייפ בקול חלש תוך כדי שאני גומר לתוכה, דמעה יורדת לי מהעין על הכרית, היא הצליחה לסחוט ממני זרע כשלא רציתי, כשרק רציתי שזה יגמר. אני לא יודע איך זה בכלל קרה, ואפילו עמד לי כל הזמן הזה. אני שוכב שם המום ופגוע כשהיא נעלמת לדקות ארוכות לשירותים. היא חוזרת לבושה לגמרי, מביטה בי ואומרת "וול, באמת שזה היה תענוג. יש לך משהו להוסיף?" היא מורידה את הסלוטייפ ומוציאה את התחתון מהפה שלי "את כלבה משוגעת, " אמרתי לה "תורידי לי את החבלים". היא זורקת לי מספריים ליד הכתף על המיטה, "בהצלחה." אומרת ויוצאת מהבית, לא משאירה אחריה שום זכר, וגם לא זכר מהזרע שלי. ואני בהלם, מנסה לעכל, מדוכא והמום מתיר את עצמי מהחבלים ויוצא לחפש אותה, כמובן שללא הצלחה. זה אמצע הלילה, קר ואין אף אחד ברחוב. אני משחזר אחורה את סדר האירועים וחושב לעצמי שהיא לא השאירה אחריה באמת שום דבר שאוכל לאתר אותה דרכו, איך לא שמתי לב שזה קרה לי מתחת לאף, ואני בעיקר כועס שהיא היתה כל כך מושלמת וכל כך הרסנית. הלב שלי פועם חזק כל הדרך חזרה לפתח הבית כשאני שם לב לפתק ורוד על הדלת, אני פותח אותו וקורא.
"אני לוקחת גלולות."

 

הפתק השני - היא כותבת המשך  -  https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=597369&blog_id=78035