פעם היה כאן משהו, אני נשבע.

לאור הצלחתו המסחררת של הפוסט הזה, החלטתי לכתוב פוסט באותו נושא.
הייתי ברצון הופך את זה להרגל וכותב על כל מה שאני עושה עליו ביד אם הייתי עושה ביד ככה סתם על דעת עצמי, אבל היות והיא פיתחה אלרגיה נוראית לכל גמירה שלי (שאינה נהרסת לחלוטין) אנחנו משתדלים להמנע ממנה ככל הניתן.
בכל אופן, מדי פעם כשיש ירח מלא וכדור הארץ מתיישר עם השמש ועם פלוטו, יוצא שאני עושה ביד וגומר.

לרוע המזל, התופעה הזאת לא תקרה בעידן הנוכחי, ולכן כרגע הפינה תשנה כותרת ל"דברים שעשיתי עליהם ביד ולא גמרתי בסוף".

עשיתי ביד על ההרגשה ההיא של להיות קשור לחלוטין לשימוש שלה, נייר דבק על הפה שהיא מוציאה לי רק למחצה כדי שתוכלי לירוק לתוכי, ולפני שאספיק להגיד על זה תודה כבר תסתום אותו בחזרה, כי ממילא לא עשתה את זה כדי לשמוע מה יש לי להגיד.
אוננתי על איך זה נתן לי הרגשה של חפץ, כלי היא קוראת לזה.
אוננתי על איך אחרי זה היא הסתובבה והתיישבה לי על הפנים, כשהלשון שלי מתה לצאת החוצה וללקק את כל הרטיבות הזאת שלה. אוננתי על איך הסנפתי אותה וזה נשמע והרגיש כל כך נחות ממילא גם בלי הגיחוך המטורף שלה על איך אני נראה,

וגם בלי שהיא תדליק את האור ותצחק על שיא העולב הזה שמהסנפת חור התחת שלה אני מתחיל לפמפם את האוויר.
אוננתי על הריח של המיצים והזיעה שלה שפשוט כל כך תסכל אותי שהלשון שלי כלואה בתוך הפה ולא עמוק בתוך התחת שלה.
אוננתי על איך היא התישבה עלי וחסמה לי את האף, שהיה הדרך היחידה שלי לנשום. על איך אני מרגיש את העיניים שלה בוהות בי מתפתל ומשתנק תחתייה, כמעט גמרתי כשחשבתי על איך היא עלתה מעט לתת לי להכניס אוויר והתיישבה חזרה, מתמקמת בנוחות עם האף שלי בחור התחת שלה, חסום.
אבל אז לא גמרתי.
תודה שקראתם, ואשמח אם גם אתם תעמדו דקה דומייה לזכר הזרע שנסוג חזרה אל תוך הביצים שלי בבושת פנים.

היא שאלה אותי איך לדעתי זה יראה בעוד כמה שנים. אני לא חושב שהיא ביקשה את זה בלי סיבה
היא יודעת שהיא רוצה להוריד אותי יותר נמוך והיא רוצה לבדוק כמה נמוך אני רואה באופק.
אז ניסיתי לדמיין איך זה יראה בעוד חמש שנים.
ונתקעתי. זה נראה כמו המון זמן. איך זה יעבוד? איזה תהליך זה יעבור?
אני כנראה לא יכול לראות כזה רחוק. אני יכול לפנטז אבל כנראה שהפנטזיה תבייש את המציאות, שכנראה תראה הרבה יותר אינטימית, אוהבת, עמוקה, כנראה יותר הדוקה, כנראה יותר ביזארית, כנראה יותר תוצאה של שנינו ולא באמת כמו בפנטזייה.
כנראה שאני אהיה במקום קצת שונה וקצת דומה בחיים, כנראה שהיא תשלוט בהוצאות היומיות שלי, בלוח זמנים שלי ותנהל אותי מבחוץ לבפנים, בפיזי ובנפשי. תדע איפה אני ומה אני עושה,
תשלוט בנגישות שלי לזין שלי עצמי (שלה*) והגוף שלי עצמו יהיה מעוצב לצרכיה ולעונג שלה בלבד, כל פרט אחר יעוצב לפי איך שהיא מעדיפה את הצעצוע שלה, כנראה שבלי גבולות.
אני כנראה סתם מפנטז כשאני חושב על יום שגרתי כזה, שבו היא נכנסת הביתה אחרי יום עבודה ארוך, ואני כנראה מחכה לה איך שהיא דרשה אותי באותו יום, אם דרשה.
ליתר ביטחון אני ככל הנראה אעשה יותר מהמצופה בשביל לכפר על זה,
כנראה שאסדר ואעשה כל מה שאני יודע שימצא חן בעיניה,
אולי אני אעשה את כל זה כדי לכפר על הפעם ההיא מלפני כמה ימים שכנראה גמרתי בטעות בלי לבקש ממנה רשות
(והיא ממש שונאת כשאני גומר על דעת עצמי, אני חושב שזו אלרגיה, אני נשבע שלפעמים העיניים שלה נהיות אדומות).
מטבע הדברים, היא כנראה תקרא אותי כהרגלה, תריח את הפחד שלי. היא היחידה שמצליחה לראות דברים כאלה מקילומטרים אצלי.

היא תכנס הביתה בצורה שגרתית למדי, תברך אותי לשלום, תחבק, תנשק אותי ואני כנראה אקווה שהיא בכלל שכחה מזה.
היא תתפוס אותי מהזין הכלוא שלי וכנראה תשאל אם אני זוכר איך גמרתי בפעם ההיא, או משהו בסגנון (מה זה זוכר)
אני כנראה אבלע את הרוק וארכין את הראש, או שאולי אז כבר יהיה לי האומץ להסתכל לה בעיניים כשהיא משפילה אותי, (כיום אני עומד על שניה וחצי והיד עוד נטויה)
כנראה שלא יהיה לי כל כך הרבה מה להגיד, זה לא שהשתיקה הרועמת שלי הפריעה לה פעם. לא חושב שגם תפריע אי פעם. לפעמים היא מעדיפה אותי שותק.
"למה גמרת?" או שאלה דומה תגרום לי לחשוב שזה כנראה בגלל שלהזדיין בלי לגמור כל כך הרבה זמן הופך אותי לחרמן ברמות היסטריות.
גמרתי כי אני מגורה נון-סטופ והזין שלי רק רוצה להפטר מכל מה שנאגר אצלו לשווא, מהמשחק שלך בו.
כנראה שכשהיא תרצה להשתמש בי היא תגרור אותי לחדר השינה מהזין, כמו שהיא עושה, אל חדר השינה שלנו.
בחדר השינה, מתוך המצעים בצורה מוצנעת ולא גלוייה לעין הונילית, כנראה יצאו חבלים שקשורים לדפנות בצד של הידיים, הרגליים, אפילו הראש והאגן.
אני מניח שאני אחשוב שאני עומד להנות מזה כשהיא תקשור אותי למיטה ותרתק אותי לגמרי, ואז תדחף לי את התחתון הזה שהסתובב איתה כל היום בעבודה לתוך הפה, מה שיגרום לזין שלי לנסוק לשחקים.
כנראה שמהר מאוד אני אווכח לזה שהיא מבינה שזה בכלל פרס בשבילי, כל הסיטואציה העלובה הזאת. כשהזין שלי שרק השתחרר מסגיר אותי בלי בושה בכלל. בטוח שהיא תצחק על איך שזה מעמיד לי את הזין ולא אוכל להסתכל על החיוך שלה.
היא יודעת שהדבר האחרון שהיא רוצה לתת לי עכשיו זה פרס, אבל היא תהנה כל רגע לתת לי להנות מהספק, רק כדי לבאס אותי יותר אחר כך. כנראה שזה הדבר המועדף עליה.
היא תשב לידי ותדחוף לי אצבעות לפה, תזיז ותבחן איך הרכוש שלה נראה היום ומה היא יכולה לדרוש כדי לשפר.
תוך כדי שהפה שלי מלא בתחתון שלה, שספוג בנוזלים מעורבבים עם זיעה מכל היום, היא כנראה תאטום אותו עם נייר דבק
אני אהיה מגורה בטירוף, עומד כמו טיל, כשהיא תלחש לי באוזן מה שבראש שלי מתנגן כמו "אני שמחה לראות שכל הפוזיציה העלובה הזו מחרמנת אותך. אני הולכת לשבת עם חברה לקפה, תשאר ככה. יפה לך מצב המתנה. אחזור עוד שעה-שעתיים ואולי אחליט להשתמש בך."
אני לא באמת יודע איך זה מרגיש כשאתה רכוש כל כך הרבה זמן.
זה כנראה מרגיש טוב, לא משנה איזה מסכה זה ילבש ואיזה גידים זה ירקום.
מה שבטוח זה שכמו עד עכשיו, היא כנראה תנפץ את הפנטזייה שלי בזה שתהיה פשוט היא.
אני רוצה להיות שלה, כמה שיותר שלה. וכל הזמן היא נותנת לי להעריץ עוד חלקים שלה, ומרשה לי לאבד שליטה על עוד חלקים שלי.

לפני כמה שעות הייתי הגרסא הונילית שלי, נראה לי לפחות. לא הרגשתי מתחת לאף אחד, להפך. לא דיברתי לאף אחד כאילו הוא בכלל בכיוון.
אני לא מזלזל בעצמי, וזה מוזר לי כל פעם מחדש.
מוזר כל פעם מחדש שאיך שאני חוזר אליה, כל מי שאני ומה שאני, לא משנה איך העולם תופס את מי שאני, הכל מתנקז לפרצוף, ללשון, שפתיים, אף, פה, כל כולי מוקדש בלנשק, ללקק למצוץ, לאכול את החור של התחת שלה אחרי כל היום שעבר עלינו כאילו זו הארוחה האחרונה שלי. לטעום את המקום הכי מלוכלך של התכשיט הכי יפה ומטופח שהיא. זה לא משנה בכלל מה יש לי להגיד עם הלשון הזאת באותו רגע, זה לא משנה לה, ממילא כל מה שאני אומר לא ישמע רציני ככה. לא פלא שהיא צוחקת, הנסיכה שלי.
שם במקום הזה, המקום העלוב ששמור רק לי אצלה, סימבולי ליחסים שלי ושלה והיא מזכירה את זה, צוחקת על זה.
איך שאני תוקע שם את הלשון שלי, עמוק, יותר עמוק, ואז יותר עמוק, בשבילה, מלקק וסוגד כמו בנאדם במדבר שמלקק מים אחרי שבוע של יובש, אומר "תודה" בזמן שהלשון שלי תקועה עמוק בתוך החור של התחת שלה וזה נשמע ומרגיש עילג עלוב וסוטה. זה הגיוני שהיא צוחקת ואומרת את זה.
זה הנמוך שלי. פעם לא אהבתי אותו. פעם חשבתי שהוא מנמיך את מי שאני. היום אני מבין שאין גבוה בלי נמוך, לא יכלתי להיות אותו בנאדם בלי לדעת שאני מתחתיה, מעוצב לצרכים ולגחמות שלה.
כשאני מחייך לכולם בעבודה, כשאני מצחיק את היושבים איתי לאכול, כשאני מסביר למנהל שלי בפרטי פרטים למה עדיף משהו אחד על אחר, לחצי שניה אני תוהה אם למישהו מהם יש בכלל מושג שעוד כמה שעות האף שלי יהיה תקוע לה עמוק בחור של התחת. כשהם יסיימו את היום וילכו לביתם, זה מה שאני אעשה.

פישלתי בגדול ונגזר עלי להסתובב עם כלוב על הזין למשך שבוע.
החוק היחיד הוא שהוא יוצא לחופשי כדי לספק אותך, להגמיר אותך, ולחזור חרמן לתוך הכלוב. שוב ושוב, יום אחרי יום.
שמעתי על בחורים שהיו ככה למשך שבוע, שבועיים, חודש, אולי אפילו יותר. כמה נורא זה יכול להיות?
אני כמה ימים נעול (כמעט) ברצף, וזה לא רק שאני לא יכול לגמור, אני לא יכול לגעת בזין אפילו. לא יכול לתת מענה לאף גירוי. כל גירוי שגורם לזין שלי להמתח נתקל במתכת הקרה הזאת, שיושבת לי על הזין ומועכת אותו, ועם כמה קרדיט שאני נותן לזין שלי (ואני נותן) הוא לא מצליח לעקם אותה.
כל מה שאני יכול לעשות זה... להשתין? כן, נראה לי שזהו.
ואני אפילו לא מתחיל לספר פה על כמה זה מתסכל, מתסכל, ושוב מתסכל. כי אני לא מתבכיין לעולם, אז אני לא אספר.
ואני לא אספר שכשאת שולחת לי הודעות על כמה עלוב אני, אני מנסה במקום לקרוא אותן ולהתרכז במחשבה על סבתא שלי עושה לפ דנס אחורי לסבא שלי, כדי למנוע מעצמי את הגהינום הזה.
אני צוחק, את כל הדברים האלה עוד איכשהו קל לי לספר, ואני עוד איכשהו שומר על מה שנשאר מהפאסון שלי גם איתם.
ובאמת, נשבע לך שאני יודע שאני לא אדם חלש, לא נפשית ולא פיזית, יכול לספוג כאב ותסכול, יודע שקשה להביא אותי לנקודת השבירה.
מה שכן, לפעמים הנקודה הזאת מחכה לך בפינה שלא חשבת שיש בה שום דבר קרוב לזה. כבר כמה ימים שאנחנו מזדיינים ומזדיינים, ואני חוזר לתוך הכלוב, ואת עושה לי ביד ואני חוזר לתוך הכלוב, ואת מוציאה אותו להשתעשע ואני חוזר לתוך הכלוב, ונשאר עם הכלוב מגורה ברמות שלא הייתי בטוח בקיום שלהן קודם, ועושה את כל מה שאני עושה ביום כשהוא עלי.
(ובאופן מפתיע?) מוצא את עצמי מנצל כל דקה בלעדיו כדי לפמפם את הרגל שלך (את הברך שלך/את האגן שלך/את הכל-דבר-שרק-קרוב-לי-לזין שלך), אפילו כשאת לא מתיחסת אלי... אפילו כשאת פאקין לא ערה אפילו. מוצא את עצמי מסתובב עם זין באוויר שעות כל זמן שאני לידך במיטה, מגורה בטירוף. מגורה כשאני במיטה, כשאני אוכל, כשאני סתם על המחשב, הזין שלי מעקצץ וצמא למגע אנושי ולא לסורגים ממתכת.
ואז את באה ואת מורידה ממנו את הסורגים, והזין שלי כבר מגורה כל כך, כל מגע שורף, כואב בהתחלה שלו מהחישוק מתכת שעוטף אותו, ועד לצריבה בכיפה ובסוף הזין מהחיכוך בסורגים ובמתכת. ואז בבת אחת הוא נכנס אלייך, לשימוש שלך, בבת אחת מרגיש את כל הרטיבות שלך ששוברת את הגירוי והשריפה, ויוצאות לי אנקות כאב שאני מתפלל שרק אני שומע. את שואלת אותי בקול הרך והחמוד שלך אם כואב לי ואני נופל במלכודת הזאת וחושב שאזכה ב- time off אם אגיד את האמת, שהזין שלי שורף לי בין הרגליים. אני אומר שכן, כואב לי, אבל במקום זה את צוחקת עלי ומשפשפת אותי בתוכך. אני מוציא קולות של סבל שרק גורמות לך להרטיב, לגנוח יותר חזק ולצחוק עלי. אני שומר את זה בפנים, רוצה להשאר חזק ורוצה לחשוב שאני יכול לעמוד בזה, כל האגו שלי מתרסק כשנפלטת לי אנקה של בכי, שאני מנסה נואשות להוציא לתוך הגב שלך כדי שלא תשמעי אותי ככה. אבל את שומעת אותה טוב מאוד, טוב מדי. ואת פשוט צוחקת על הבכי הזה. והצחוק שלך מעמיד את החתיכת בשר הצורבת בין הרגליים שלי. ואני לא מצליח לחכך אותו יותר, אבל ממשיך כדי שאת תגמרי, ממשיך ושומר את הדמעות בגרון לעצמי, מתפלל שאת לא שומעת אבל את כן. בשלב מסויים אני מרגיש שאני נהיה אפתי לכאב ופשוט רוצה לתת לו להמשיך להכות בי, ולתת לחנק בגרון לצאת. אני יודע שתצחקי עלי, אני יודע שתגמרי מזה כל כך חזק וזה ירגיש לי כאילו זה היה שווה הכל. אני רוצה להתחנן שתגמרי, שזה יגמר ואני אוכל לתת את זה, מתחנן חזק יותר, מתחנן וכואב, כואב והדמעות יושבות לי בגרון ואני לא יכול גם להתחנן יותר בקול צלול.
לפעמים יש למטה שהוא ירידת מדרגה בשבילי, ואני צריך לדעת במאה אחוז שכמה שיותר נמוך שתורידי אותי את לא תראי בי משהו אחר מהגבר שאני. וזה למטה מסוג חדש, שמערער אותי, משפיל כל כך שכמעט ולא יכלתי לדבר אליך אחרי הפעם הראשונה שזה קרה. הייתי צריך את החיבוק שלך ותמיד צריך את האשרור שלך לדעת שזה בסדר להיות נמוך כשאני איתך, זה כל מה שאני צריך להיות.
בלדבר לפעמים אני מוגבל, מזל שאני יכול לכתוב.

אני לא אוהב להשמע נדבק, אבל כשאני רושם עליך זה מה שקורה. ואז אני מוחק וכותב שוב, ואז משנה ומנסה לשמור את האגו שלי במקום, ומוחק, ומשנה... ואת רואה את זה, ואת נותנת לי ויודעת, כמו תמיד, מה יש מתחת לקליפה שלי. גם כשאני מסתיר את המבוכה שלי, את כבר צעד אחד לפני.
אבל לא אכפת לי להשמע נדבק, את יודעת? החלטתי להניח את האגו בצד רק לרגע, ממש רק לרגע, ולכתוב את השורות שאני בדרך כלל מוחק, כדי לכתוב את מה שהלב שלי אומר.
אני יודע, ממש רציתם שארשום משהו על הלשון שלי בתוך התחת שלה, אבל עם כל הכבוד לקדושת העניין זה לא יקרה הפעם.

אני אוהב אותך,
אני אוהב את כל הרבדים שהם את.
אוהב אותך מנהלת אותי, מחנכת אותי, מלמדת אותי איך לענג אותך עם הלשון שלי והזין שלך (שפעם מזמן היה שלי), וגם כשאת מלמדת אותי איך להיות הכי טוב בשבילך.
אוהב אותך כשאת משתמשת בי כדי להביא לך, להכין לך, להגמיר אותך, לשעשע אותך, להיות הנייר טואלט שלך או הבד לשריטות שלך, החפץ שלך.
אוהב גם להיות המשרת, העולב, האפס, אבל רק שלך, רק רק שלך.
אני אוהב להיות הכלום שלך ובו זמנית כל העולם שלך, זה הניגוד הכי מתוק שהכרתי
אני אוהב כשאת נפתחת איתי. אני רוצה ללמוד להכיל אותך, את כל החלקים שלךף גם הפחות נעימים.
אני אוהב כשאת מנשקת אותי, אני אוהב את הפה המתוק שלך, את הגוף המושלם שלך, את המבט הממיס שלך, העיניים האלה שיודעות להראות זלזול ועליונות, ודקה אחרי מתיקות וילדותיות.
אני גאה להיות לצידך. להיות הצל שלך, המגן שלך, האפס שלך, בן הזוג שלך, היחיד שלך, אוהב שאת היחידה בעולם שאני סוגד לה.
לפעמים אני תוהה אם את שמה לב כמה את מעצימה אותי כל יום יותר ויותר.
אני אוהב כשאת כותבת, כשאת נותנת לי פתח לראש המלוכלך והמדהים שלך. הראש הזה, עם הקליפה היפה הזאת שלו, שבתוכו הרים של ניגודים מדהימים, ודלתות מסתוריות שאני משתוקק לפתוח ומחכה לרגע שתתני לי את המפתחות.
אני אוהב שאת רוצה אותי לאט ועמוק, את הרוק שלך בפה שלי, את הציפורניים שלך נעוצות בתוכי, אוהב שאת צריכה את האוכל שלך חם, את היד שלי מחבקת אותך כשאת ישנה, את הסלט שלך מוכן בדיוק כמו שאת אוהבת, אני אוהב שאת רוצה כי זה נותן לי במה לתת.
זו אותה עוגה שדיברת עליה, זו שאנחנו עושים יחד. לא ידעתי אף פעם מה יצא ממנה, היא יוצרת דיסוננס מוזר בין אהבה חזקה לבין ההשפלה שאני חווה לעיתים, והיא משכרת בעיני, כי היא אמיתית
את יודעת? אני מנסה להיות רציני. קשה לי להיות רציני כשאני מדבר, אבל הרבה זמן חיפשתי אותך.
יום אחד מצאתי אותך, יום אחד כמעט איבדתי אותך וימים רבים נלחמנו על התכשיט שיש בינינו, ואני יודע שזה שווה עוד אלף מלחמות כאלה.
נתתי לך כוח עלי, הכוח הזה שיגרום לי להתחרפן כשאת לא אומרת לי מה לעשות, הכוח הזה להגיד לי שאת רוצה את הירח ולראות אותי מתקשר לנאס"א, הכוח הזה שאני יודע שאת משתמשת בו רק כדי להעצים אותי. ואני שמח שנתתי אותו למי שראויה לקבל אותו, ולא שמינית ממנו לאחרת, ואת ראויה לקבל את כולו.
אני לא רוצה שתתפשרי על אהבה עוצמתית פחות מאהבה שיש בספרים. אני לא רוצה שתתפשרי על שום דבר בעצם.
את מבינה, איתך אני מקבל את כל מה שאני צריך ויותר, ואני בכלל לא מתחיל לדבר איתך על בדס"מ. את לימדת ועדיין מלמדת אותי לראות, להבין, את פותחת לי את העיניים ואת הנשמה שהיתה פצועה לפני שנכנסת אליה, חיבקת והכלת אותה עם הלב הענק הזה שלך. גם אם לא במודע, הראת לי את הדרך להתמודד עם עצמי, ללמוד את עצמי ולשפר את עצמי.
אני יודע שאת לא אוהבת שאני מדבר על הצרכים שלי (מה זה בכלל? לא מכיר)
אבל אני *צריך* אותך ככה בדיוק. צריך אותך שורטת ומשפילה מבחוץ ובונה ומטפחת מבפנים, כמו הניגוד המופלא שהוא את.
צריך אותך מלאת ניגודים, צריך אותך מלאת חשק, צריך אותך גם כשאת לא. צריך להיות נושא הכלים שלך גם כשאת לא נלחמת, צריך לשאול אם הכל בסדר גם כשברור לי שהכל בסדר,
צריך לדעת מה את עושה גם כשאני יודע שאת משתעממת, צריך לדעת מה את חושבת, צריך ללמוד את כל מה שאת, צריך לתת לך ולהכיל את מי שאת, כי זה התפקיד שלי ואני ממלא אותו בהכי גאווה שאפשר.
את הנסיכה שלי, הבעלים שלי, הבת זוג שלי, הפורנו היחיד שאני צריך ואני שמח שלא התפשרתי ומצאתי אותך.

לא, אני לא מנהל יומן יומי של דברים שעשיתי עליהם ביד.
שאלת אותי על מה אני עושה ביד ואמרתי לך שעלייך, אני יודע שרצית לשמוע את הפרטים וחשוב לי שתקבלי מה שאת רוצה למרות שלא קל לי לאמר לך בכל מקום אחר מאשר כאן.
אז הנה הם כאן, לפחות אלה של היום *צחוק מרושע שמתלווה בשתיקה מוזרה*

עשיתי ביד על איך היד שלך מטיילת עלי כשאני יושב לרגלייך כשאת בספה. את מאחוריי ואני לא רואה אותך, אבל אני מרגיש את המבט שלך עלי מאחורה, מלמעלה, כל הזמן מרגישה ומזיזה אותי כמו בובה על חוט.
הזין שלי נעמד ואני לא נוגע בו, הגוף שלי למרבה הפלא רפוי לגחמות שלך בצורה מתוחה, לא נוחה לאורך זמן, מתסכלת מחרמנות בקטעים שאני לא יכול לצפות, אבל ככה את רוצה וככה אני רוצה שתקבלי. את תופסת את הראש שלי עם הידיים הקטנות שלך ומזיזה אותי בכלל בלי להפעיל כוח, לאן שאת רוצה, את יודעת שאת לא צריכה כוח. את חונקת, תופסת ומושכת לי באיפה שהיד שלך בוחרת, נועצת ושורטת כשמרגיש לך, משתמשת בי תוך כדי שאת צופה בטלויזיה, והזין שלי באוויר.

עשיתי ביד כמה פעמים על המבט ההוא כשהלכת להשתין ואמרת לי לאונן על הברכיים מול הדלת, היית שיכורה ששכחת שאמרת לי משהו בכלל, וכשיצאת ראית אותי על הברכיים עם המכנסיים בחצי התורן מביא ביד מול הדלת, מבט של מופתעת-אבל-לא-כלכך מהעולב, פשוט התפוצצת מצחוק, הסתכלת בזלזול לשניה ופשוט הלכת לסלון. על המבט הזה.

על איך את דוחפת את הפנים שלי לבית השחי שלך פתאום ככה ונעמד לי כמו טיל, אומרת לי ללקק מלמעלה למטה, כמו דאודורנט, את הזיעה שלך. וצוחקת עלי. חבל שאי אפשר להראות איך זה נראה כשהלשון שלי תקועה שם ואני מגניב מבטים בחצי עין, בזהירות כדי שלא תתפסי אותי מסתכל על ההבעה המזלזלת שלך, מזכירה לי כמה עלוב זה שלאחרים נעמד הזין כשהם רואים ציצים, ולי נעמד הזין כשאני מלקק בית שחי. ואני מסתכל למטה, קשה ומת לגעת אבל מחכה לסימן ממך.

נ.ב. עשיתי ביד גם על התחתון שלך שספוג מהנוזלים שלך, עשיתי ביד כשאני מסניף אותו. כן, ככה גמרתי. (מזל שאני לא צריך להתעמת עם המבט שלך ויש לי בלוג בשביל זה. שהוא יתעמת)

הנסיכה שלי נתנה לי לבחור 10 פרסים למשחק החדש שלה.

כל פעם שאנצח היא תבחר מתוך הפרסים משהו שיתחשק לה לעשות.

היא רצתה שאחלוק אתכם, אז הנה:

1. לגמור כשאת יושבת לי על הפנים עם התחת על הפה שלי.
2. שתשאירי אצלי בבית את התחתון הכי ספוג נוזלים שלך.
3. שתרכבי עלי כשאנחנו על הספה כשאני קשור עם ידיים מאחורי הגב, הרוק שלך בפה שלי והידיים שלך על הצוואר שלי.
4. לגמור כשאני מלקק לך את בית השחי.
5. לזיין אותך בקצב שיגרום לי לגמור, ואז לגמור מחדירה (הערה: אם סעיף זה מכעיס אותך התעלמי ממנו כאילו לא היה קיים מעולם).
6. לגמור כשאני מלקק לך את התחת. אני מפתיע אני יודע.
7. שתשתמשי בי כשאני קשור למיטה.
8. תראי איתי סרט שהוא מלפני 2010! ואז נזדיין.
9. לגמור כשהפה שלי חסום והרוק שלך בתוכו.
10. בפעם הבאה שתשרטי אותי תעשי את זה בחזה ובבטן, שאני אוכל לראות את המבט שלך.

* בכל הסעיפים כאחד אני אוטומאטית מבקש גם להשמיד את הזרע אחר כך ממרחק בטוח עם טיל לאו

נ.ב. החלטתי (היא אמרה לי) שאני עומד לעדכן כאן באופן קבוע אילו מהפרסים כבר קיבלתי. למען תראו ותיראו.

רומנטיקה ונילית תמיד נראית לי כמו נימוסים בווליום גבוה. שיחה בגובה העיניים ופלרטוט שלפעמים יכול להיות נעים, כמו ארוחה רומנטית לאור נרות.
או שלא?
לא הבנתי למה זה אף פעם לא עד הסוף. למה זה רק אינטימי, אבל לא הכי אינטימי שאפשר להרגיש. חיפשתי את "מה שמעבר לזה".
עוד יותר הופתעתי לגלות למה איתך האינטימיות שלי איתך לפעמים שונה לחלוטין.
כי כדי להביט לך בעיניים אני צריך לשבת ממולך, במרחק של מטר, רחוק מכל הקימורים שלך, רחוק מדי מהמבט שלך. מהריח שלך.
וממילא אני יודע שמתישהו הרגל שלך תמצא את דרכה אל הזין שלי ואתחיל לזוז באי נוחות,

את תשאלי שאלות שיגרמו לי לאבד איזור בטוח מספיק להניח בו את המבט שלי, ותדרשי להם תשובות.
אז אני עובר לשבת לידך, מניח את הזרוע על הירך שלך ואוחז קצת, מתקרב בכדי שתוכלי להשתמש בזין שלך מבלי להתאמץ, ואני אוכל ללחוש לך באוזן את התשובות לשאלות שלך שקשה לי לאמר בקול רם.
בכלל, לאכול ארוחה רומנטית לאור נרות? אני מעדיף לאכול לך את התחת לאור נרות, וממילא אני חושב שזה יותר רומנטי.
את מבינה, זה הדברים הקטנים. כמו לחתוך ירקות ולדבר איתך מהחדר השני, ובהבזק אחד לראות אותך ניגשת אלי, מורידה אותי על הברכיים ומסובבת את התחת שאנקה אותך אחרי שיצאת מהשירותים.
לצפות בסרט כשאני לרגלייך, נתון לחשקים שלך, הידיים שלך על הצוואר שלי והרוק שלך בפה שלי.
האצבעות שלך מוצאות את דרכן, פולשות לי לפה.
אני קפוא מכמות ההשפלה כמו שלא הייתי בחיים.
מנשק לך את היד, מתחכך לך ברגל.
מרגיש מתחתייך. זה מרגיש בבית.
אני שוכח שהספה יותר נוחה, שהרצפה קרה, שוכח מהסרט, מרוכז בחרמנות וברצון לטרוף אותך

אבל אני לא נוגע במה שכבר שייך לך.
אז החרמנות הופכת תסכול שגורם לי לאבד ריכוז בדבר מלבד הנוכחות שלך.
לא חשבתי שאני אמצא את התשובה ל"מה שמעבר" בכלל, ובפרט לא כשאני במצב הזה.
מסתבר שהיא היתה שם כל הזמן

תודה שמצאת אותה בשבילי

לא סתם נעמד לי הזין גם כשאני מנשק אותך. את אומרת שזה הדבר הונילי היחיד שמעמיד לי וגורמת לי להשפיל מבט.
אבל נעמד לי כי אני מרגיש שאת סומכת עלי יותר ויותר שאהיה תמיד מתחתייך, גם כשמה שאנחנו עושים נראה ונילי.
גם כשאני נושך, מושך, תופס, מזיז, מספינק, אגרסיבי, את יודעת שהכל נגזר מהכמיהה שלי להנאה שלך ויראה כמו שתרצי שזה יראה, אם תרצי. בתנאים שלך. כל דבר אחר לא מקובל עלייך ואין מישהו שיותר שמח מזה ממני.
ואני יודע שזה לא טריויאלי לתת בי את האמון הזה, אבל אני מרגיש שאת מעניקה לי אותו לאט לאט.
אני רוצה להיות יותר למטה, כל הזמן, ככה אני מרגיש הכי עוצמתי שיש, כשאני מעריץ אותך, כשאני מרוכז בך.
גם כשאני לא נוגע בעצמי כשאנחנו מזדיינים כי את אומרת שהזין שלי זה הדילדו שלך והוא לא להנאה שלי.
זה מחרמן, זה מתסכל, לפעמים ממש בטירוף. גם כשאני עם כלוב, גם כשאני גומר ואת מזיזה לי את היד ואני מאבד את העשתונות מהתסכול, אני מקלל, מתעצבן, רוצה לשבור את הדבר הראשון שנקלע לי ליד,
וכשאני רואה את החיוך המזלזל-מרוצה שלך, זה שנותן לי מוטיבציה להיות ולעשות כל מה שצריך כדי שתהיי מרוצה.
אני מרגיש כאילו המטרה מקדשת את האמצעים.
פתאום זה הגיוני לי בראש. הגיוני שאני מפרפר ומשפריץ בלי יכול לגעת בעצמי והגמירה שלי נהרסת טוטאל-לוס, והתסכול נבלע בתוך החיוך שלך, ואני מאמץ את התסכול אלי. אני נרגע, אני מבין שלא הכל היה לחינם.
כשאני רואה את המבט שלך אני לא מחשיב את עצמי לרגע למסכן או מרחם על עצמי, הכי לא, יש לי הכי הרבה מזל בעולם.
כמו המזל שיש לאדם שהולך בתסכול במערה חשוכה ולפתע רואה זיק של שמש. הוא מבין שלא משנה כמה קשה ומתסכל היה ללכת לגמרי בחשכה זו היתה ההחלטה הנכונה.
וגם אני לפעמים הולך בחושך, אפילו לא מטאפורית, ליטראלי הולך בחושך, עם כיסוי עיניים, כשאת מובילה אותי. ואני זורק בצחוק שאני מוכן לעשות כל דבר עם כיסוי עיניים אם זה יגרום לך להרגיש בנוח, אבל אני מתכוון לזה. כל כיסוי עיניים, כל ערפול חושים, כל תנאי שתרצי, תני לי עוד מהטעמים של הגוף שלך ומהמבטים שאת מייצרת, מהתחושה שאת גורמת, שימי לי כיסוי עיניים ותקשרי לי את הידיים, על הזין שלי. זה לא משנה. ממילא חינכת אותי שלהתרכז בעצמי זה לא בבית ספרנו. אני תמיד אודה לך על זה, כי אני באמת מרגיש שיש על מה.
ולקח לי המון זמן ללמוד שאת רוצה אותי הכי עלוב שאני יכול להיות, הכי מגוחך שאפשר, וזה לא אינטואיטיבי או קל לחשוב את זה.
אבל כשאת גומרת כשאת משתמשת בי אני רגוע, לרגע לא זוכר בכלל שרציתי אי פעם לגמור מסקס, לא זוכר שזו המטרה. המטרה שלי הושגה כשאת גומרת שוב, ושוב, כשאני זוכה לטעום אותך בתהליך, כשאני זוכה לזיין אותך בתהליך, כשאני זוכה להיות צופה בשורה הראשונה לאורגזמה שלך. ואני זוכה ללמוד ממך כל פעם קצת איך מוציאים ממך את המבטים שאני כל כך מייחל להם. להיות חומר בידי היוצרת, פסגת השאיפות בשבילי.

אילוסטרציה: כשניק של בחורה מופיע בצ'אט הכללי