פעם היה כאן משהו, אני נשבע.

לא סתם נעמד לי הזין גם כשאני מנשק אותך. את אומרת שזה הדבר הונילי היחיד שמעמיד לי וגורמת לי להשפיל מבט.
אבל נעמד לי כי אני מרגיש שאת סומכת עלי יותר ויותר שאהיה תמיד מתחתייך, גם כשמה שאנחנו עושים נראה ונילי.
גם כשאני נושך, מושך, תופס, מזיז, מספינק, אגרסיבי, את יודעת שהכל נגזר מהכמיהה שלי להנאה שלך ויראה כמו שתרצי שזה יראה, אם תרצי. בתנאים שלך. כל דבר אחר לא מקובל עלייך ואין מישהו שיותר שמח מזה ממני.
ואני יודע שזה לא טריויאלי לתת בי את האמון הזה, אבל אני מרגיש שאת מעניקה לי אותו לאט לאט.
אני רוצה להיות יותר למטה, כל הזמן, ככה אני מרגיש הכי עוצמתי שיש, כשאני מעריץ אותך, כשאני מרוכז בך.
גם כשאני לא נוגע בעצמי כשאנחנו מזדיינים כי את אומרת שהזין שלי זה הדילדו שלך והוא לא להנאה שלי.
זה מחרמן, זה מתסכל, לפעמים ממש בטירוף. גם כשאני עם כלוב, גם כשאני גומר ואת מזיזה לי את היד ואני מאבד את העשתונות מהתסכול, אני מקלל, מתעצבן, רוצה לשבור את הדבר הראשון שנקלע לי ליד,
וכשאני רואה את החיוך המזלזל-מרוצה שלך, זה שנותן לי מוטיבציה להיות ולעשות כל מה שצריך כדי שתהיי מרוצה.
אני מרגיש כאילו המטרה מקדשת את האמצעים.
פתאום זה הגיוני לי בראש. הגיוני שאני מפרפר ומשפריץ בלי יכול לגעת בעצמי והגמירה שלי נהרסת טוטאל-לוס, והתסכול נבלע בתוך החיוך שלך, ואני מאמץ את התסכול אלי. אני נרגע, אני מבין שלא הכל היה לחינם.
כשאני רואה את המבט שלך אני לא מחשיב את עצמי לרגע למסכן או מרחם על עצמי, הכי לא, יש לי הכי הרבה מזל בעולם.
כמו המזל שיש לאדם שהולך בתסכול במערה חשוכה ולפתע רואה זיק של שמש. הוא מבין שלא משנה כמה קשה ומתסכל היה ללכת לגמרי בחשכה זו היתה ההחלטה הנכונה.
וגם אני לפעמים הולך בחושך, אפילו לא מטאפורית, ליטראלי הולך בחושך, עם כיסוי עיניים, כשאת מובילה אותי. ואני זורק בצחוק שאני מוכן לעשות כל דבר עם כיסוי עיניים אם זה יגרום לך להרגיש בנוח, אבל אני מתכוון לזה. כל כיסוי עיניים, כל ערפול חושים, כל תנאי שתרצי, תני לי עוד מהטעמים של הגוף שלך ומהמבטים שאת מייצרת, מהתחושה שאת גורמת, שימי לי כיסוי עיניים ותקשרי לי את הידיים, על הזין שלי. זה לא משנה. ממילא חינכת אותי שלהתרכז בעצמי זה לא בבית ספרנו. אני תמיד אודה לך על זה, כי אני באמת מרגיש שיש על מה.
ולקח לי המון זמן ללמוד שאת רוצה אותי הכי עלוב שאני יכול להיות, הכי מגוחך שאפשר, וזה לא אינטואיטיבי או קל לחשוב את זה.
אבל כשאת גומרת כשאת משתמשת בי אני רגוע, לרגע לא זוכר בכלל שרציתי אי פעם לגמור מסקס, לא זוכר שזו המטרה. המטרה שלי הושגה כשאת גומרת שוב, ושוב, כשאני זוכה לטעום אותך בתהליך, כשאני זוכה לזיין אותך בתהליך, כשאני זוכה להיות צופה בשורה הראשונה לאורגזמה שלך. ואני זוכה ללמוד ממך כל פעם קצת איך מוציאים ממך את המבטים שאני כל כך מייחל להם. להיות חומר בידי היוצרת, פסגת השאיפות בשבילי.