נהמות ברוח....

אחרי תקופה של כל כל הרבה רעשים
שאנחנו אפילו לא יכולנו להיות אנחנו
כשהכל מסביבי צועק וצורח
גם הבועה היחידה שנתנה לי שקט נעלמה
ואתמול פתאום בתוך שביל חשוך ואפלולי
נדלק זיק של אור
ואתה ראית אותו מיד
לחשת לי באוזן “התגעגעתי נלה״
הסתכלתי עלייך
ראיתי את במבט שכל כך התגעגעתי אליו
וחיכיתי , שכבתי וחיכיתי...
ואז היא באה הראשונה ואחריה השניה
ואחר כך כבר לא זוכרת כמה
כי הרגשתי רק את הנמלולים בפה ובפנים
וסוף סוף שקעתי לתוך בועה של שקט
הכאב שאחז לי בגוף בחודשיים האחרונים נשאב לתוך החבטות שלך על הגוף שלי ונעלם כלא היה
ואני שוכבת
נושמת
נושמת עמוק
רגועה
ואתה עוצר
מחבק
מחטף
ואני דומעת ואומרת ״תודה אדוני״