ערב...

אולי אחרי תקופה ארוכה שמחכה לאדון...
אחרי דרך ארוכה שמחפשת את האדון...
יושבת בספסל שבגינה שכונתי קטנטנן...
נעים בחוץ... קריר אפילו...
לבושה בבגדים שהקול אמר בטלפון.. מאופרת באיפור שביקש... עם העקב...
הוא מתקרב ליבי נפעם חזק... כול פעם שמתקרב...
כולי מתרגשת... ולא מראה....
הוא נעמד מולי... אומר: שלום ילדה...
שלום אדון בלחישה...
מנסה להרים את עיניי
ומסתכלת אל פניו... ומורידה את עיניי שוב למטה...
ומחייכת...
הקול... שנילך..? לוחש...
כן...
נוסעים... הולכים למקום שלא ידוע לי...
מבלי לשאול...
הוא מחייך...
לפני שמגיעים נקשרות עיניי וממשיכים שוב בנסיכה...
ואז מגיעים... עוצרים...
הולכים חכיוון המקוח... סקרנית...
עולה במעלית... כשמגיעים למקום נכנסת למקום שקט...
יושבת על ברכיי אחרי שהדלת נתרקת מאחורינו...
שותה לגימה שהגיש האדון... תודה...
בקול לוחש ברור והחלטי...
מעתה זה המקום החדש שלך לוחש... פה
את תהי שלי
פה את תהיי משוייכת לי.