אי(נ)שם

לפעמים אני קוראת את תא וידויים, בד"כ פעם בתקופה ארוכה אז גוללת קצת, חושבת על כמה זו הייתה יכולה להיות אני שכתבה משהו מסוים או כמה דברים. שיכול להיות שמישהו שאני מכירה או הייתי בתקשורת איתו היה יכול לכתוב מילים בדיוק כאלה. 

כתבתי שם פעם אחת, לפני מעל שנה ולא הרגשתי צורך לחזור על "החוויה". לא חושבת שמישהו שהכרתי כתב שם אי פעם. 

בשבילי הוא פשוט מראה לי כמה כולנו כל כך דומים וחווים כל כך את אותם דברים. 

הייתה לי על זה שיחה עם חברה ששאלה אם אני חושבת ששני אנשים דומים. אמרתי לה שלא נראה לי, אבל החוויות מהם דומות ולכן ככה זה מרגיש. אז גם שם, בתא וידויים, האנשים שונים, החוויות של כולנו דומות*.

*מסתייגת עם האמירה שתמיד יהיו חריגים/ות ויוצאים מן הכלל, או באופן כללי "שוליים".