מרגישה שהרגשות שלי נעים באיזשהו מעגל ספציפי בשבועות האחרונים, ומצד שני גם מרגיש שהם בכל המקומות במקביל וכל פעם מתפזרים ביניהם וחוזרים חזרה.
השולט שלי שאני אוהבת, שמקבל את כל מה שעובר עליי בימים האלה ודואג ומכיל. שאני מתגעגעת אליו כל הזמן. שאני צריכה את הזמן איתו שבימים כאלה באמת הופך להיות אוויר לנשימה.
הדאגה להוא שבעזה, שבכלל אנחנו לא בקשר ביום-יום אבל תמיד יהיה לו מקום אצלי בלב ולא יכולתי שלא לדבר איתו, בידיעה שמתישהו הטלפון יהיה מנותק ורק אחכה לרגע שהוא יהיה מחובר שוב לדעת שהוא בסדר.
ההוא שעושה לי נעים ומספק עוד הקלה ונחמה.
ויש גם את הדברים האחרים - הקושי בלשמור על קשר עם החברות כי קשה להתמודד עם הכל, האנשים שאנחנו מכירים שנמצאים בכל מיני קווים ואני מקווה שכולם יחזרו בשלום, הלחץ בעבודה שבכל פעם שאני לא מבינה איך הוא כזה גרוע - מוכיח שיכול להיות עוד יותר גרוע, התחושה הנוראית הזאת שהכל בבלגאן, הפחד ממה שיהיה במדינה, ההרגשה שאני לא עושה מספיק או אולי בעצם לא עושה כלום.