נמל תל אביב,הבוקר.
אלפי אנשים מטיילים להם בשמש החמה.
הדייגים שמחים,הם צדים את ארוחת הצהריים והערב שתוגש במסעדה.
אני מתיישב בבית קפה צנוע,מזמין קפה שחור חזק.
מדליק סיגריה ומביט קדימה,אני רואה את"מסלול העינויים" שלנו.
המסלול בו הכרנו לראשונה,שם קבענו.
בלילה אין כאן הרבה אנשים,חשוך כאן בלילה.
רק הדגים שומעים את הצעקות שלך לאורך המסלול..
שאנחנו נפגשים כאן בלילות את באה עם בגדי הריצה הסקסיים שלך,בשביל שהוא לא ישאל שאלות מיותרות את אומרת לו שאת הולכת לרוץ עם חברה.
כל מטוס שנוחת כאן באיזור מזכיר לי כמה מחרמן אותך הרעש הזה.
רעש המטוסים,מנוע האופנוע.
אותי מחרמן לראות את כל האנשים כאן ביום ולהזכר מה קורה כאן בלילות,במסלול העינויים שלנו.
פעם שעברה היחידים שראו אותך נגררת מהשיערות על 4 עם תחתון בלבד ואז מוצצת לי בפינה החשוכה הם רק כמה סודנים שעובדים במסעדה ליד.
ליד המסלול שלנו.
