ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אלפא שלך

לפני 10 שנים. 20 באוגוסט 2014 בשעה 16:44

"
שנה שלמה הושקעה בה, היא ללא ספק הפכה להיות מודל לכל שפחה . הסטודנטית המרדנית בהחלט למדה משמעת, והחל מאותה הנקודה, כל השאר החל ליפול בדיוק למקומו/

"אני מאוד מאוד גאה בך," שיבחתי אותה תוך שאני נותן לה חיבוק מוחץ.
היא נאנחה קלות כשהקול שלה היה שזור באושר מוחשי וברור. "אני יודע שזו היתה שנה ארוכה בשבילך , אבל תראי כמה רחוק הגעת בזמן הזה. אף שעדיין מדי פעם יש לך רגעי מרד , את בהחלט שפחה נפלאה. הבנת שהחיים זה לא רק את , זה אושר ורווחה של מישהו אחר . ללא ספק, נכנסת טוב לתפקיד שלך ומגיעה לך בהחלט תמורה עבור כל המאמצים שלך במהלך השנה האחרונה.".
האופן שבו היא קרנה כאשר לבסוף שחררתי אותה מאחיזת אצבעות ידיי חימם לי את הלב. כן,הייתי די סדיסט, ונטיתי לצחוקעל זה מידי פעם שיש לי "לב של פחם", אבל היתה לי לחלוטין נקודה רגישה ורכה לעיניה הקורנות, מלאות האהבה, האושר והרצון לשרת, האמת? אהבתי אותה כל כך.


היא הייתה כבר עירומה, פרט לטבעת הדקה התמידית של מתכת סביב צווארה. .זה היה טוב, כי את התגמול שלה היה קל יותר להשיג בזמן שהיא עירומה.


"אם אני זוכר נכון," אמרתי, כשאני בוהה ומביט לתוך עיניה היפות תוך שאני נוגע בעדינות בחזה החשוף שלה, "זו בדיוק שנה שאנחנו יחד, נכון?"
""כן, אדוני" ענתה חרש, מנסה שלא לעצום את עיניה כדי להתמקד בידי המלטפת.
""יופי" הרכנתי את הראש לעברה כדי לנשק את הלחי שלה, ואז לוקח את ידה תוך שאני מדריך את השפחה הצייתנית שלי לחדר השינה.

באותו רגע היא הבינה וידעה כי משהו מיוחד בהחלט עומד לקרות, הפעמים היחידות בהן היא הורשתה להגיע לחדר השינה היו כאשר הזמנתי אותה במיוחד לחצות את הסף. הפעם, לא התעקשתי כי היא תזחל לתוך חדר השינה - במקום זאת, עצרתי, אספתי אותה בזרועותיי, ונשאתי אותה מעבר לסף הדלת, בדיוק כפי שאני עשיתי ביום בו הבנתי שהתאהבתי בה.
בזהירות, הנחתי אותה במרכז המיטה. היא הייתה כל כך קטנטונת ורזה שהיא נראתה ממש פיצית במרכז מיטת הקינג סייז שלי.


בזמן שאני מתרחק מן המיטה, שמרתי את עיניי ממוקדות בה, מעריץ אותה, מתפעל ממנה, שוב לומד ונהנה מגופה ופניה החינניים והיפים כל כך\ מתחמם בתוך תוכי מהחיוך שעל שפתיה ומהחיוך הנובע מהעיניים שלה.

היפה שלי הביטה בי כשהיא מבויישת בעירומה תוך שהיא מפשיטה אותי בעיניה.
התיישבתי לי על הכורסה בפינת החדר, כשאני מושך את הידית של הכורסה כדי למתוח את הרגליים. ה"התעוררות" שלי היתה ברורה לחלוטין כשבליטה קלה הלכה וגדלה בחלקו הקדמי של הג'ינס שלי, אין ספק שהפוזיציה שלי על הכורסה עשתה את זה אפילו יותר ברור.
"תיגעי בעצמך"! פקדתי עליה, והשפחה שלי צייתה, כשהיא ממקמת את עצמה מחדש על המיטה באופן שבו אני יכול לראות ישירות בין רגליה הפשוקות ולראות בתשומת לב איך היא מצייתת.
כשהחרמנות שלה גברה יכולתי לראות אותה פשוט נוצצת, ואצלי זה בא בדמות הבליטה הבולטת בחלקו הקדמי של הג'ינס שלי.


לא לקח רב והשפחה שלי פשוט מילאה את נחיריי בניחוח שלה . כל שאיפה ונשימה נוספת מילאו את ליבי יותר ויותר וחיממו אותי. הניחוח שלה נושא עימו את המסירות שלה ואת הנאמנות שלה, זה העצים בפניי את היופי הפנימי והחיצוני שלה.  לא עבר זמן רב וגניחות ויללות התשוקה שלה הגיעו לאוזניי הקשובות.
כמו שהשפחה שלי למדה מוקדם מאוד באילוף שלה, יש דרכים רבות מאוד לסבול. בעוד אני השתוקקתי לכאב הפיזי שלה ולמאבקים הנלווים, הצעקות והדמעות, מצאתי גם תענוג מיוחד בסבל שלה מתוך הנאה, וזו היתה אחת הדרכים הספיציפיות של סבל שהיא נאלצה לשאת כמעט בכל יום במשך חצי השנה הראשונה, האורגזמה הראשונה שלה היתה לאחר חודש של היכרות.


כרגע, הרגע של האורגזמה החודשית שלה היה כמעט בהישג יד.
לא אמרתי לה בתחילה כי ארשה לה אורגזמה אחת בחודש. אבל אחרי שעבר כל כך הרבה זמן מאז האורגזמה האחרונה שלה, אני מאמין שהפעם היא ידעה באופן אינסטינקטיבי. היא קרוב לוודאי קיוותה כי אם אתן לה מתנה אחת ליום השנה שלנו יחד, זו תהיה אורגזמה.


""הביטי בשעון,"הוריתי לשפחה שלי, והיא הפנתה את ראשה לשעון שעל גבי השולחן. "רק ב- 23:48 את תוכלי להיכנע לאורגזמה שלך ויש לך רק את הדקה הזו כדי ליהנות ממנה. עד 23:49, אורגזמה אחת בדקה אחת, ולא יותר. זה ברור?"


"כן אדון", הקול שלה היה כבר כאילו מתנשף והסבל המהנה שלה רק החל.
בשעה 23:50 כבר אספתי אותה אליי, נשקתי לשפתיה המתוקות וחיבקתי אותה, אני כאן, אני שומר עלייך, אני מגן עלייך ואת יודעת מה? אני שלך!

למען הסר ספק, אלו חוויות מהעבר.

 

 

לפני 10 שנים. 19 באוגוסט 2014 בשעה 22:50

 

היא מונחת על גבה, ברכיה כנגד החזה שלה. זרועותיה קשורות יחד בויניל שחור, תחת ידיה, מחזיק אותן שם.

היא פריט, חפץ קטן, במצב בו היא מקופלת לתוך עצמה, בטוחה לחלוטין. החזה שלי נשען עליה, ןאני נע לעברה, לתוכה ממש כמו בוכנה. ההישענות על רגליה בנקודת הלחץ, דוחפת אותה, זה מקשה עליה לנשום בכלל, בכל פעם יותר ויותר וכמו שהיא חסרת אונים אני דופק אותה. היא מייללת, יודעת שאני אוהב קולות, צלילים ערבים לאוזן, וזה גורם לי לחדור לתוכה  אפילו חזק יותר, חייתי יותר. היא לא יכולה לזוז, היא יכולה רק לחכות, להישאר, לנסות, לנשום, לחכות ולהידפק! ושוב לחכות ולחכות ולצפות לאישור! לאישור המיוחל

היא כל כך רוצה לגמור.

לפני 10 שנים. 19 באוגוסט 2014 בשעה 22:35

כשאני נכנס בדלת, היא על ארבע.

התחת באוויר, עם הפנים למטה, בעיניים עצומות. האצבעות שלה חודרות ויוצאות כנגד גופה, היא רטובה. אני יכול לראות את ידה הרוקדת שלא בנוחות על חורי גופה אך  לאחר ששמעה אותי נכנס בדלת, היא למעשה משתנקת, מפחדת, מתוחה, עצובה, אבל היא לא עוצרת, למעשה היא נעה מהר יותר עכשיו. אני צופה בה, הולך סביבה במעגל. היא לא יכולה לראות אבל יודעת שאני מתפעל ומעריץ אותה ובפעם הראשונה היא מרגישה את  ההקלה הזו בחזה שלה, קצת נוחות סו, סןף.

"ילדה טובה, אני יודע שזה קשה לך. הבה נראה אם את זוכרת את ההוראות שלך".

אני כורע ושם את היד שלי על הצוואר שלה ואני לאט לאט מחליק את צווארה מטה, לוחץ על גבה, לאורך כל הדרך עד עצם הזנב ממש מאחורי התחת שלה ושוב עולה למעלה על גבה ומחליק למטה שוב ושוב. אצבעותיה חודרות את גופה ללא הרף,  בפעם העשירית, היא גומרת כל כך חזק. אני מחייך ועוטף את גופה בזרועותיי.

לפני 10 שנים. 19 באוגוסט 2014 בשעה 22:19

היא באמבטיה, נשימתה כבדה, מותשת, עיניה אדומות, כולה ספוגה במים. שיערה רטוב, פניה רטובות, מהאמבטיה? מהדמעות שלה? זה לא ממש ברור. ידיה באופן בלתי מודע משפשפות את הפטמות שלה, והן ממש אדומות. היא מחייכת במין מצב רוח רוח שמשאיר אותה ללא כל יכולת דיבור. אני לאט מעמיד אותה ומתחיל למרוח קרם וסבון על גופה. אני מחזיק אותה מיוצבת, בחוזקה, היא יודעת שאין לה מה לדאוג לגבי נפילה. היא מרגישה בטוחה.

אני מוריד אותה בחזרה לתוך המים.

לפני 10 שנים. 21 בינואר 2014 בשעה 20:51

זה היה יום חורף, 2011.

יצאתי לשתות משהו עם חברים. בקצה הבר, הבחנתי במבט שלה, מבוייש, מחייך וקורץ.

היא היתה שטיינית, שיער יפה, עיניים ירוקות בורקות, גוף רזה ומלא בדיוק במקומות הנכונות, ועור.. העור שלה היה בהיר, חלק ונעים.. לפחות נראה כך.

המבטים הצטלבו לא פעם באותו הלילה, ובשלב מסוים כשהייתי בדרכי לשירותים היא ניגשה אליי: "אתה לא עוזב את החברים שלך?" שאלה.

"הנה, עזבתי הרגע" עניתי.

"איזה כייף לי" ענתה.

שוחחנו והכרנו והזמן חלף לו. חבריי אמרו שהם זזים ואני החלטתי להשאר במקום ולהמשיך את הערב.

המשכנו בשיחה, שתינו ונהנינו.

במהלך השיחה היא לא פעם ניסתה "לכוון" ולבחון אם אני חלק מעולם השליטה ואני, שלא הכרתי אותו כלל, הבנתי את הכל רק בדיעבד.

התמקמנו לנו בפינה חשוכה והבר החל להתרוקן... הדיבורים הפכו לליטופים ולנשיקות, העברתי את ידי בשיערה (מה שאני מאוד אוהב אגב) והיא החזיקה בכף ידי כשהיא בשיערה והרגיש כאילו היא "מבקשת" שאמשוך בו.... העברתי את ידי על צווארה ושוב... ידה אחזה בידי וכאילו "דרשה" שאלחץ קצת... בתחילה היה לי מוזר, הכרתי את הנושא אולם מעולם לא ממש התנסיתי בו.

כשעשתה זאת והבטתי בה בפליאה היא חייכה חיוך שובב... גנחה קלות ואמרה לי "מה? זה נעים לי".

ולי? לי זה הרגיש הדבר הכי טבעי פתאום.. כאילו שזה חלק בלתי נפרד מהתנהלות טבעית בין זוג, גבר ואשה.

"בוא נצא מכאן" אמרה לי.

"בשמחה, אבל מה תרצי לעשות" עניתי.

"משהו כייף" אמרה.

"איפה אתה גר"? שאלה.

"בראשון לציון" עניתי.

"ממממ תסמס לי את הכתובת, אבל תפתיע אותי....אני מבטיחה שאני אותך אפתיע!" אמרה.

"בסדר גמור" עניתי.

נסעתי לביתי, המתנתי לה, לבוש בחולצה שחורה ומכנס שחור על הספא... יושב וממתין.

סימסתי לה שהדלת פתוחה ושתרגיש בנוח להכנס לבד.

"בסדר גמור" ענתה.

הדקות נקפו וחשבתי לי "הנה היא לא תגיע וסתם ציפיתי".

הדלת נפתחה והיא נכנסה.. נעלה מגף שחור, חצאית שחורה ומעיל שחור.

"היי" היא אמרה בחיוך מבוייש.

"שלום שלום" עניתי.

היא התקרבה אליי.. ופתאום, כאילו משום מקום.. ירדה על ברכיה והתקרבה אליי לאט...

"אני מצטערת שחיכית, לקח לי זמן למצוא את המקום".

אחזתי בשיערה ומשכתי אותה אליי, זכרתי שזה עושה לה את זה והבנתי באותו רגע בבר כשהיינו שוואו, גם לי זה עושה את זה ובא בטבעיות.

שמעתי את נשימותיה מתגברות.. קירבתי אותה אליי והנחתי את ראשה על ברכיי... ליטפתי.. היא הרגישה נינוחה יותר... סטרתי לה על הלחי ושוב.. נשימותיה התגברו...סובבתי את ראשה וסטרתי שוב.. והיא... היא פשוט היתה במין טראנס מדהים של נשימות כבדות וגניחות קלות.

"למה אני צריך לחכות לך" שאלתי.

"אני מצטערת אבל...." סטרתי לה שוב...."לא נראה לי שאני אוהב את התירוץ שלך" עניתי...

היא שתקה, מהתיק ביצב לו מה שנראה לי גקולר ומייד חשבתי על הרעיון לשים לה אותו על הצוואר, חשבתי לעצמי.. מה היא שכחה את הקולר של הכלב שלה בתיק? כאמור,  לא הכרתי ולא ידעתי את העולם ובאותו רגע חשבתי לי "איזה רעיון מקורי"... חחח, כמה שטעיתי.

אמרתי לה להוציא את הקולר ולמסור לי אותו.. הלבשתי את הקולר על צווארה, ושאלתי.."שכחת את הכלב בבית או משהו"? היא ענתה... "אם לא שמת לב, הכלב כאן, אבל זו כלבה".

אני חייב לציין שבאותו הרגע כל גופי התמלא בצמרמורת... הבטן הרגישה נעים.. מין הרגשה מלאה של סיפוק, אגב בדיעבד הבנתי שזהו הרגע שבו הבנתי שזה העולם שלי! ומה מקומי בו.

התשובה שלה היתה כל כך מספקת ומרגשת שהרמתי אותה אליי... חיבקשתי אותה ונישקתי כמין אות להערכה והוקרה שלי לכניעה הזו שלה.. הכרנו רק באותו הערב אבל זה כל כך קירב אותי אליה.... 

החזרתי אותה למקומה... דרשתי שתסיר את נעליי...את בגדיי ואז דרשתי שתעמוד. כיסיתי את עיניה בצעיף שהיה לי. ואז אמרתי"להתפשט!"

היא התפשטה לאט ומבויישת...עמדה מולי רגע ועוד רגע... הורדתי אותי שוב על ברכיה וראשה היא ממש סמוך למפשעותיי כשהיא איכשהו חשה את הזקפה הרדירה שהיתה לי באותו הרגע ומתחילה לרדת עם ראשה... החזרתי אותה ואמרתי "עוד לא!" היא ביקשה והתחננה רק לטעום קצת. "לא!" אמרתי.

העברתי על ידי על שדיה, פיטמותיה היו זקורות ומגורות ומפשעותיה חמות ונורא רטובות.

היא היתה מגורה בצורה בלתי רגילה. היא ביקשה שוב לטעום את הדבר הזה שכל כך ציפתה לו וקירבתי אותה אליו. "רק נשיקה!" אמרתי.

"בסדר" ענתה..

קירבתי אותה והיא אחזה באיבר מיני הזקור והקשה כל כך מערב מלא בתשוקה והתנסות ראשונית שמעולם לא חוויתי.

היא נישקה, נישקה שוב פתחה את פיה והחלה להכניס אותו פנימה.. עצרתי אותה! "לא אמרתי!"

הרמתי אותה והשכבתי אותה על הספה, רגליים מפושקות וממתינות ומייחלות כל כך! העברתי את אצבעות כף ידי וחשבתי ברטיבות מדהימה ומוגברת... אצבע אחת עברה ממש בין השפתיים והרגשתי את כל כולה בוערת...

"זהו" אמרתי, מספיק להיום"

"אבל, אבל למה היא שאלה".

"כי איחרת וכי אישרתי לך רק נשיקה! ולא הקשבת".

"אנחנו נמשיך מחר!" אמרתי.

"תודה" ענתה במין השלמה עם המצב אליה נקלעה.

מאז.. בשנה שהיינו יחדיו חווינו חוויות אינסופיות בעולם השליטה ונהנינו מכל רגע!

תודה ש, תודה על שהכרת לי עולם מדהים ומסעיר:)