פשוט אני

הטרגדיה שלי היא הדיסוננס הקוגניטיבי בו אני מתקיימת.

במציאות הזו, אם תקבל את שחשקה בו נפשך

אצא אני מקופחת, ואילו אתן לך מה שתרצה

תאבד עניין, כילד המתאווה לצעצוע אך זורק 

אותן אחרי משחק קצר

אז בוא נשמע, איך אני יוצאת מזה?