פשוט אני

אני מנסה לנתח מה, אם בכלל, אהבתי אצלך.

התשובה קצת מעציבה אותי. 

ככל שחולף הזמן אני מבינה שכנראה לא אותך אהבתי. 

הייתי מכורה לסקס. אתה יודע לפנק במיטה. אין על זה ויכוח.

גם התחושה הזו של החיבוק, ההכלה, זה נורא חסר לי.

מזוייף ככל שהיה, המגע האנושי הגברי הזה, החום, הקירבה,

עצוב לי כל כך שאין לי את זה עכשיו.

ומפחיד עוד יותר העתיד. 

זהו? לא יהיה לי אחר? אני מתביישת לספר כמה זמן לא היה לי מישהו מלבדך.

וגם כשכבר היה, זה לא היה זה.

ולראשונה אני מרוכזת בעצמי. עסוקה בתחושתי.

אתה בכלל לא האישיו. הכל זה אני. מה יהיה איתי?

קר שם בחוץ...