פשוט אני

ראיתי פעם סרט עם ז'ולייט בינוש בשם "משיכה גורלית".

בסרט, התפתח רומן סוער בין אשה לאבי הארוס שלה.

הוא כמובן הסתיים בטרגדיה נוראה כשהבן תפס על חם את אביו עם אשתו המיועדת ומההלם, נפל אל מותו מגובה רב.

מובן שחיי האב התרסקו והרומן גווע.

שנים אחכ הוא נתקל בה בשדה התעופה. היא, לא הבחינה בו.

הוא צפה בה בפליאה והסרט הסתיים במשפט שנחרת לי בלב:

בסופו של דבר, כשהסתכלתי עליה, היא לא נראתה שונה מכל אחת אחרת.

מאז, אני מנסה תמיד לזכור: גם אם בזמן מסויים מישהו יהיה עבורי "הכי"

תמיד יבוא יום 

ואני אסתכל עליו

והוא לא יהיה שונה בעיני מכל אחד אחר.

אני מציאותית.