בהתחלה נעלבתי.
אחכ זה כבר הפך לפגיעה באגו. איך אתה מעז לא להתקשר??
כשחלף עוד זמן (רב!) והתקשרת, (פעם, ואחרי שסוננת בגסות- עוד פעם, ושוב) התחושות התחלפו באי אמון.
איך יתכן? אתה?!? האדם הרגיש והאיכפתי, זה שלא מתיישב עד שמחבק לשלום, זה שתמיד מביע התעניינות כנה? הכיצד?!?
איך יכולת להיות כל כך חסר רגישות? איך הרשית לעצמך להתייחס בכזה זלזול וחוסר איכפתיות? איך העזת, אחרי מה שהיה בינינו?????
באמת חשבת שאחרי הכל שוב אקבל אותך ברגליים פתוחות וכוס מטפטף, מוכנה לסשן נוסף? זה לא היה חלק מהדיל בינינו. בשום שלב לא הובהר שאתה תהיה המניאק ואני אספוג (גם) את זה. חשבתי שאתה בן אדם. נוכחתי שאתה אכן בן אדם. מלא פגמים וחולשות. וזה לא מתאים לי. חתכתי.
בשיחה האחרונה הפתעת אותי. עניתי בלי לשים לב מי המתקשר. אילו ראיתי שזה אתה הייתי ממשיכה לסנן אבל נתפסתי לא מוכנה. גם אתה הופתעת. אפילו לא הסתרת זאת. "אה ענית לי?" שאלת בפליאה ואני עוד שאלתי "מי זה?". ידעתי שזו השיחה האחרונה. כששאלת מתי להתקשר שוב ועניתי "בהזדמנות" היה ברור גם לך שלא יהיה המשך. גימגמת משהו וניתקנו.
רק דבר אחד מפליא אותי עד עכשיו:
לאורך כל הדרך לא שאלת למה. חיכיתי לשאלה הזו. הייתי מסבירה לך. מספרת לך איך הרגשתי ולמה גרמת. אך אתה מעולם לא שאלת והתשובה נותרה נעולה בתוכי.
כשזה עוד נמשך, תהיתי איך ניפרד. מה יקרה לקשר שלנו אחרי. אני שמחה שזה הסתיים. עכשיו אני יודעת.
