לפני 7 שנים. 30 באוגוסט 2016 בשעה 22:08
מזמן לא חשבתי
אבל עליה היום חשבתי .
איך פספסה
היה לי חסר .
אם היא לא קראה
הכתיבה לא השיגה את מטרתה.
חשבתי ובום היא הגיחה .
קראה אך לא התרגשה
או סתם התכחשה כהרגלה
אבל עם הקרירות ששידרה .
חשתי את דופק ליבה
ניסתה להסתיר את חיוכה
אבל יחד עם המקלדת התגברה .
אני גם לא ויתרתי
אבל בפנים נמסתי
ועכשיו לך תנסה לישון
זה לא בחשבון
הראש חושב
הגעגוע לא עוזב
כי שם רחוק ממני היא גם מנסה
ומתפתלת במיטתה
משחזרת את עברה
מחכה לך יום יקר
מחכה לך שעה יקרה
בהם אני ואת נשב רק להביט .
כי בנינו המבט מדבר
והלב מתרגם
בשקט בשקט שלא ישמעו ולא יבינו
"סושי שלי אני מתגעגע "
"תזהרי התכוונתי לסושי שלי ולא שלך. כי את שלך אני לא סובל "