ליבה של מוניק כבד
לב כבד לדוכסית
כואבת על אהוב שאיננו
כואבת על אדם שלא היה
מוניק,
שמבקשת אמת מבוקר ועד ליל
שלא תתיר רגל ולא יד ולא מילה אחת של שקר
ולא תאפשר לזר, לשוטה לכסיל לעבור את מפתן הממלכה
דוכסית,
שלעד תהיה האישה הגאה שהיא
כואבת וגאה
ישובה בכיסאה
מנגבת דמעות שיורדות בלי קול
מביטה
עוד ועוד
על חייה,
על ממלכתה
על נתינים שחשבה שהיו לה,
והם,
לא היו דבר.
על- כן בחרה באמת.
בחרה בעצמה.
הבינה כי דוכסית היא.
הבינה שהשתיקה שלה עוצמתית עשרות מונים-
מכל מלבוש שהייתה עוטה על עצמה ויופי.
עינייה חודרות פנימה,
האמת שבה חוצבת, מפלחת
הדוכסית מוניק,
שאין מזור לכאבה כרגע,
שאין שום אדם שיכול לנחם את נפשה הדואבת
שאין דבר שיכול להציל אותה כרגע,
ויחד עם זאת,
תחושה המלווה בידיעה,
שהכל יעבור,
כאב הלב ישכך בעוד כמה שעות,
ואז תחזור האישה/ המוניק/ הדוכסית להיות איתנה שוב
ולשלוט שוב בממלכתה שלה
כי אם אין שליטה בחוץ
לפחות תמצא את השליטה בעולם הזה- עולם הBDSM- "עולם האמת".
