רצתה מוניק להעביר את ראש השנה לבד
להזמין ארוחת חג משובחת במסעדה טובה
לשתות לשוכרה
ולהנות מערב שקט-
ומתחילתה של שנה המתחדשת בריח של עצמאות נשית
לבסוף, מצאה עצמה המוניק בארוחת חג,
שהייתה נחמדה
לא יותר
הרבה רעש
ילדים של אחרים
של קרובי משפחה
ואוכל מפה ומשם
ורעש, שוב רעש
חיכתה להניח את ראשה על כר
וכמה שהיה טוב אז
לדעת שיש משפחה בתוך כל הלבד הזה שבנתה לעצמה
והרי תמיד הייתה כזו
לבד
חוקרת
בודדת
ראשונית
והלב שלה-
מעולם לא התלוננה בו
רוב הזמן היה לה שקט בפנים הנפש
ואיך שאהבה להתנהל בעולם
ולצפות מהצד
זו הסיבה שבחרה בעבודה של מחקר
מוניק יום אחד תיהיה חוקרת
ואת הדוקטורט בוודאי שתגיש בנושא שיהיה כל חייה
בינתיים..
תוהה המוניק
על מעשייה
האם הם אמת
האם מה שבקשת הוא אמת
והיצריות הזו
שמביאה אותה שוב ושוב לשתייה
ולחקירה אינטנסיבית של נפש
שוב ושוב
אנשים- נפש- מיניות
שוב ושוב
וכמה טוב זה..
לדעת שהכל נעשה באהבה
השלמה
שלמות
של נפש וגוף
עולמה של מוניק שלם
אין דבר שזקוקה לו בעולם הזה
אולי משהו מתוק
גלידה קרה
סורבה מנגו מלון
או לימון תות
אבל כרגע מסופקת-
מכף רגל ועד ראש
מינית רוחנית קוגנטיבית
רגע נפלא להתחיל בו את השנה
ואין אדם אחד שידע מהי אמת עד שירגיש אותה
ואיך במבט אחד מזהה דוכסית מי כמוה
מבט אחד
ותל אביב הזו ניראת כל כך שום כלום
וכמה מאיימת הייתה בהתחלה
והיום..
אין כוח בעולם שיכול על דוכסית
שום כוח
ואולי עדיף שתמלא ליבה בענווה
ותשתוק
עדיף שתשתוק
ושלא יבוא הגבר שיפיל אותה ארצה
וישבור את ליבה
אבל הלוחם שלה בדרך..
הגלדיאטור האמיץ שלה
הגבר הרומנטיקן שליבו צרפתי כמוה
הוא בדרך..
שומעת צעדים מגיעים
וריח שלו נכנס פנימה מגיע עד נחיריה..
הגבר שלה.. עוד רגע כאן.. עוד רגע ידיים מונחות על צוואר
פה נושק לעורף.. עוד רגע קט..
