חרב דמוקלס

יום אחד

קם עייף,

מתלבט

אם לעלות לאוטובוס המתרחק

אם לקפוץ

ממטוס,

בלי מצנח,

אם לכתוב לך מילים,

כי מילים הלילה מוחק

מפנה ערמת עננים

מאתמול,

על גופך מהיום

מתפנק,

וחושב ממה הים

עשוי, אם לא מקצת דמעה?

אל תעזבי אותי

לשאלות אם אני שואל,

רק לווי אותי,

כי לבד לאיבוד הולך

זה לא מאהבה,

זה לא מרחמים,

זה הכל,

כי זה הכל,

הוא זמני

אם כבר אהבה

למה אי השקט?

אם את בסביבה,

למה לא פוגש

אותך בין השורות?

בין כל אי הסדר.

זה הכל, כי הכל הוא זמני