המוזה שלי

תזכורת חשובה למגיעים הערב למוזה.

נא לכבד את המקום והאירוח שאנחנו זוכים לו.

50 ₪ מינימום הזמנה לאדם בפאב.

לא אכעס על מי שלא הגיע/ה כי גדול עליו.

בבקשה כבדו את הבקשה כדי שנוכל להינות מהמקום לעוד שנים רבות באהבה.

שימו 💚💚💚

שלישי הקרוב ב21 נייט שיפט ויטאל 9 תל אביב

המוזה מחברת לבבות.

תגיעו.

שלישי הבא המוזה באה לחבר לבבות 

תגיעו. 

*** 50 ₪ הזמנה מינימום לאדם בפאב.

לצערי מציינת שוב כי יש שחשבו שלגיטימי לשבת ערב שלם בפאב על בקבוק מים מהבית... 

חבל שתפסידו. 

יהיה אש 

בוקר טוב ומוזה נהדרת

תודה לכל מי שהגיע/ה אתמול להכיר ולשוחח על אחריות בבדסמ.
היתה שיחה מעשירה ומעניינת מאד.

לצערי כקהילה פחות גילינו אחריות.

המוזה פועלת בנייט שיפט כבר שנתיים,
אנחנו מקבלים מקום מכיל, מפנק בפריים לוקיישן בפלורנטין,

הגדרתי חמישים שקל מינימום לאדם כדי לא לפגוע בפרנסת הבעלים,
זה כיף מאד שאנחנו ממלאים חצי פאב,

הרבה פחות כיף שאנשים יושבים שעות בלי להזמין כלום,

מזמינים בעשרים ש"ח ואפילו לא טורחים להשאיר טיפ למלצרית שמתזזת ביניכם כל הערב ומסיימת יום עבודה בשכר זעום כי לא הזמנתם כלום.

אין לי רצון או צורך להרגיש שוטרת,
אני כאן כדי לייצר פלטפורמת אהבה, הכרות והכלה.

באיזה עולם זה הגיוני לשבת שעות בפאב בלי להזמין כלום?

אתם לא רעבים?
תשתו.
אתם לא צמאים ולא רעבים?
אז בשביל מה לצאת לפאב?

להגיד שוב ושוב למלצרית שלא בא לכם להזמין בזמן שאתם תופסים שולחן לערב שלם?

מודה שהתביישתי.

לפני שאנחנו סוטים אנחנו בני אדם,
יפים, נעימים ותרבותיים.

המוזה מתקיימת פעמיים בחודש,
בחשבון זריז מדובר בהוצאה כוללת של מאה ש"ח בחודש לפני טיפ.

מי שלא מסוגל/ת מסיבה כזו או אחרת להתמודד עם ההוצאה שלא יבוא.
אין שום סיבה שבעטייה שווה שהמקום יפסיד עלינו כסף.

באותה הזדמנות אני רוצה לאמר תודה לגבי וצוות הנייט שיפט המהממים שמתייחסים אלינו כמו משפחה.

צר לי ממש שאני נאלצת לכתוב את הדברים,
אבל לא אתן יד לפגיעה בפרנסתו של אדם שנתן לנו בית.

אבקש לאשר שקראתם והבנתם.

רק אהבה ומוזה טובה לכולנו 💚

רק פניות רלוונטיות יענו 

כנסו להרשם עוד היום 💚

מפשפשת בכתבי עבר והנה זה.

פתיחת טווס גאנג באנג סטייל.

גשם הראשון, מתדפק על חלונות החדר, דוק של קרה מתאסף ומסתיר את הנוף המרהיב אשר לשמו רכשתי את פינת החמד הזו בגליל.

כבר חמש שנים אני כאן בגבעות המוריקות, אין רגע בו אני מתחרטת על החלטתי לעזוב את חיי הנוחות בעיר הגדולה ולהתמסר לחדוות הכתיבה.

מרק חם מתבשל לאיטו על אש נמוכה, מפיץ ניחוחות מטריפים בחלל הבית ואני בפיג'מת פלנל מפוספסת נמרחת בכורסה הרחבה מול האח המרצדת ונזכרת באותו הערב שקפצתי לבקר את בני המ"פ בשטח האימון.

הסיפור עם בני נמשך כמה שנים יפות ומופרעות ובעצם היווה את קשר השליטה הראשון שידעתי.

הדבר הכי סקסי בבני היה הראש שלו, לא היתה פסגה שהיוותה עבורו מכשול, תמיד רץ בחוד החנית וכאמור כך גם איתי.

באותו הערב הגעתי לבושה במיטב המחלצות והצטיידתי במגוון תבשילים בעלי ניחוח ביתי במיוחד כדי לפנק את הגבר המסוקס ומאובק שבא מולי כעת.

אחרי חיבוק ממושך אחז בני בידי ומשך אותי אל אוהלו שמוקם במרחק מה משאר חיילי הפלוגה.

קופסאות האוכל הונחו כלאחר כבוד בפינת האוהל ואני הונחתתי בהנפה על המיטה הצרפתית החורקת.

בני שלף סכין חדה וקרע את בגדי מעלי,
ידיי ורגלי נאזקו לשולי המיטה באזיקונים ופלנלית כיסתה כעת את עייני.
דממה באוהל, רק קולות התנים והרוח הנושבת בבדי האוהל חובטת ומרפה.

" לא לדחוף! יש מקום לכולם" לוחש בני, ליבי מחסיר פעימה... הדופק מאיץ ובית החזה עומד להתפוצץ.

ידיים נוגעות בי שם על המיטה,בליל שלם של ידיים, חוקרות, לשות, צובטות ומבקשות לחדור.

פי מתמלא רוק ואני ממלמלת בג'יבריש משהו שאמור להישמע כמו "בני,אתה כאן?".

אצבעות חודרות אל הכ*ס שלי שתפח והתמלא עסיס ריחני, אני מתמתחת ומשמיעה קולות גירגור ראשונים.

"אחלה מבצע ח'ברה, פתחתם טווס לתפארת, עכשיו תפתחו אותה" "חפ"ק מג"ד ראשונים, אחר כך לפי הסדר חמישיות,שביעיות ושמיניות".

אין דברים כמו הבני הזה!
כל כך הרבה זמן פינטזתי על גאנג באנג והנה המלך הפתיע.

החורף הזה מציף זכרונות עונג מטורפים..

לאחר דיונים סוערים במרשתת
אקדיש את המוזה הקרובה לשיח על אחריות.

אשמח אם תגיעו לבטא את דעתכם ולהקשיב לדיעות אחרים.

ומי יודע?

אולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה
ותמצאו אהבה?

המוזה מחברת לבבות ודנה באחריות בדסמית.

אל תפספסו.

לא תבואו לא תדעו. 

כי מה שקורה בסדום נשאר בסדום.