*** מוקדש לכל גיבורי המדיקל, דוקרים ונדקרים בקהילה.
אוהבתותכם.
היום בו עשיתי מדיקל לראשונה בחיי, בשירותים של המשרד...
לפני ימים ספורים, כולי שקועה במחשב בנסיון לפצח עוד תיק חייבים, אני שומעת את שמי מוזכר בשיחה רבת משתתפים בסמוך לעמדתי.
"תשאלי את ***, היא בטח תוכל לעזור לך. היא אוהבת את זה!" ציחקוקים קלים נשמעים.
אני מסתובבת בחיוך ספק שואלת ספק אומרת,
"*** יכולה הכל, מה צריך הפעם?"
לאחר רגע קל נגשת אלי אחת הבנות, עם שקית מבית המרקחת.
"יש לי כאבי גב מטורפים, את יכולה להזריק לי וולטרן לתחת?"
"אמממ מעניין" אני מסננת בפליאה מהולה בחרמנות, מקצועית כמובן 😇
"אף פעם לא עשיתי מדיקל" אני עונה ומיד מוסיפה,
"אבל אשמח לעזור"
תמונות של מדיקל מטורף מציפות אותי כשהיא מבקשת שאלך איתה לשירותים.
אנחנו נדחקות לתא הקטן כשהעכוז הדשן שלה נעוץ בתוך חצאית מיני מנומרת שחושפת רגליים שמנמנות עם שיזוף מכונה טרי.
משפריצה ג'ל אלכוהול לחיטוי העסק מעסה קלות שיספג והנה מתחילות.
אני אוחזת במזרק, שולפת מהמוח תמונות של מדיקליסטים מטורפים בקהילה ומביטה מבט עמוק בתחת הממלא את התא.
אוחזת בידי את המחט ומחברת אותה במקצועיות כאילו בדיוק סיימתי משמרת כאחות לקיחת דמים בקופת חולים בשכונה.
שוברת את הטיובה עם החומר ומשלחת את כולו עד הטיפה האחרונה אל המזרק המצפה.
היא אוחזת בעכוז העסיסי בצבע מוקה ומבקשת שאכוון למרכז.
הגיע שעתי...הדופק עולה, מדד החרמנות בשיא,
מהסיטואציה כמובן, לא מהגברת הסמי פריחה שחולקת איתי רגע אינטימי/רפואי להתפאר.
נועצת את המחט כולה באיבחה, ומשחררת את הנוזל אל הגוף.
רק צליל חוד המחט מבקע את העור והשקט המותח.
זהו, סיימנו.
היא קצת מקטרת שכואב לה בצד.
אני מסבירה במקצועיות שהחומר צריך להתפזר והכל טוב.
פותחת את דלת התא, מסדירה נשימה, משליכה את כל הפסולת ארוזה בשקית הנייר לפח המיועד לפסולת נשית, שוטפת היטב את ידיי, מציצה שוב בתא לוודא שדבר לא נשכח ויוצאת אחריה.
נשבעת שבדקתי שלוש פעמים במהלך השעות הספורות שנותרו, שהגברת חיה ובטוב.
הרי כל מדיקליסטית חייבת לדעת שאפטר קר הוא חלק מהחבילה גם אם מדובר רק בעוד יום עבודה שגרתי במשרד 🤣
