עצב בכל פינה,
אובדן של חיים שנגדעו באיבם.
אני הולכת למרכז המסחרי בשכונה לקנות פטריות לבת היחידה שעדיין לא התגייסה ועוד רגע מתחילה מכינה צבאית,
צמחונית בעולם קרניבורי,
ילדה של עדינות ואהבה.
אז את הקובה בורגול שלה ימלאו פטריות יער.
סיבוב קטן למאפייה לקושש חתכה רוגלעך לתוספת פינוק,
גבר נאה וחסון עומד ואוסף מאפים מלוא הקופסה,
שיהיה לכל הפלוגה הוא אומר.
אבא שכול,
בן שנפל בעזה,
ערימת מאפים ריחניים שלא באמת תספק נחמה.
שניים מילדיי בקבע,
אחת סיימה קרבי,
האחרונה פסע לפני.
עד מתי תצבע האדמה בדם?
עד מתי השכול יציץ מכל פינה?
משפחות החטופים לא ידעו רגע של שקט מה7/10.
הילדים שלהם עדיין שם,
גם הם איתם.
מי יתן ואת תחושת האבל הכבד תחליף שמחה ואחדות.
רגעים של שקט והמון סיבות לחגוג עצמאות ותקווה לעתיד טוב יותר לכולנו.
לשחרור כל החטופים בידי החמאשטן במהרה בימינו אמן.
בכל רגע הלב נשבר מחדש 💔