כעשר שנים חלפו מאז נחשפתי לתחום האפל של הבדסמ. תקופה ארוכה מאד חקרתי כאנתרופולוגית, אספתי שברי מידע כארכיאולוגית ולבסוף מצאתי את הדבק שיחבר את הכל וישלים את המסע להיכרות עם עצמי.
כיום כבר מעל חצי שנה בזוגיות בדסמית אני מרגישה יותר מתמיד שתהליך ההבשלה והקבלה העצמית היה חשוב לא פחות מהתוצאה הסופית.
רק בזכות הלבטים יש בי כיום את הכוח והשלווה להנות מהאהבה והשפע שמקום זה מזמן לחיי.
לעיתים אנחנו מגלים תכונות/ העדפות חדשות לחלוטין בעצמנו, אין ספק שהגילוי מפחיד ואולי אפילו מביך כאשר מדובר בהעדפה שאינה עולה כלל עם הקונצנזוס המקובל בחברה בה אנו חיים.
אל לנו לשכוח שטעם החיים הוא בהתחדשותם ובדינמיות.
בעיתות משבר רבות נבקש לנו פתרון קסם, מעלה באוב שיספק את הצורך הטבעי לדעת מה צופן בחובו העתיד.
היום אני מאושרת שלא ידעתי.
מאושרת שעדיין איני יודעת.
פותחת את ליבי, עוצמת עייני ומתענגת בחיוך על טעם ההפתעה.