לפני 10 שנים. 18 ביוני 2014 בשעה 21:03
חודרת אל תהומות נפשי, דרך פתח קטן, אישי. עוקרת בידיים חשופות, עשבים שוטים וכמה רקפות. שולפת שורשים נעוצים עמוק, באדמה חריבה צרובת שמש. לעיתים לביאה, עיתים רמש. במקום בו נבטו ניצנים, משקה בעדינות, מוסיפה זרעונים. ידי מיובלות, עייני כהות ואפילות. במקום בו ניקז הדם, יעלה ויפרח שוב אדם. ויהיו הפצעים לגלדים, ורגעי הקושי, מדודים. ותשוב התקווה לשכון בלב, יגדע באיבחה הגידול הדואב. והנשל ינשור, יבהיק העור, יעלה וישוב ויציף האור. במקום בו נפער בור, ימלא רוב אושר, יקנן הדרור.