המוזה שלי

לכי אמרת, צאי לחופשי,

בידך אחזת שבבים מנפשי. 

הן כולן לידך מחוירות, 

את השפחה, אחרונת הגבירות. 

מעיין נעורים, כך טענת,

ממימיו בכל רגע לגמת.

כטווס התהדרתי בסימנים,

סגולים ושחורים, גדולים וקטנים. 

מסמלים את אהבתינו,

את עוצמת רגשותינו. 

כבר אינני איתך ועדיין,

תמיד נחה עלי העין.

הדואגת, אוהבת ומנחה,

גם כעת כשאינני שלך. 

דום אינלב הם כינו אותך,

אכזרי וטוב לתפארת. 

ואני כאן פורקת כעת,

כל רגע חקוק למזכרת. 

שא ברכה אהובי בעבר,

שא ברכה לעתיד מפואר.